סוס המפחד מהשגת גבול

מובא בשם בעל ה"דברי חיים" מצאנז

מי שמזדמן לחוות סוסים, יכול לראות תופעה מעניינת. הסוס, לפני שהוא שותה מנהר או שלולית, הוא בועט ברגליו במים, ורק לאחר מכן הוא שותה. מדוע? משום שכשהוא מתקרב אל המים לשתות, נשקפת אליו דמותו במים והוא חושש שהנה עוד סוס בא לשתות מהמים שלו. כיוון שהסוס מתנגד לכך נחרצות, הוא בועט ברגליו בפרצופו של הסוס השני, וכך מיטשטשת הדמות שבמים והסוס שותה לרוויה... כשחושבים על כך, מי מפסיד מהבעיטה? הסוס עצמו, שהרי בגלל הבעיטה התערבו במים העפר והפסולת שהיו בקרקעית, והמים הפכו עכורים יותר.

יש בזה מוסר השכל חשוב מאוד עבורנו. כולנו ´שותים מהמים´, אולם פעמים רבות אנחנו מנסים למנוע מחברינו לשתות מאותה השוקת שממנה אנו שותים, ואנו מגלים צרות עין כלפיהם. עלינו לדעת שעל פי תפיסת היהדות, "אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימה" (תלמוד בבלי, יומא לח), מה שאלוקים גזר זה מה שיהיה, ואל לנו להצטער בהצלחת השני, הוא אינו לוקח מאתנו שום דבר.

בואו לא נהיה כאותו הסוס שמעכיר לעצמו את המים...

גירסה נוספת

באר החסידות (שטיינמן) גליציה והונגריה עמ' 136

איש אחד התאונן לפני ר' מאיר מפרימשלן שחברו מסיג גבולו בפרנסתו. אמרו לו ר' מאיר:

-- ראית סוס זה, השותה מימי הנהר והוא מכה את המים בפרסותיו. על שום מה הוא עושה זאת? אם אינך יודע, מאיר יאמר לך. רואה הסוס במים צרות סוס אחר, אף הוא שותה; ולפי שעינו צרה בסוס ההוא, הריהו בועט ברגלו ומבקש להכותו. וכלום האדם הוא סוס? חייב האדם להבין, כי מי הנהר מספיקים לכל הסוסים ואין האחד נוגע במה שמוכן לחבירו.