יהודי חסיד ישב על התורה והעבודה, אך דאגתו היתה נתונה לחמש בנותיו שהגיעו לפרקן והיו צריכות להינשא בכבוד. החליט החסיד לנסוע לפריז, בירת צרפת ולבקש את עזרתו של הנדבן הידוע רבי יעקב (ג'יימס) רוטשילד (אביו של הברון). הוא יצא לדרך הארוכה ולאחר טלטולים רבים, הגיע לבית הכנסת הסמוך לביתו של רוטשילד. בגמר התפלה, התרוקן בית הכנסת ממתפללים ורק אדם אחד ישב והאריך בתפילה. האורח הניח כי זהו שמש בית הכנסת, ולאחר שההוא סיים את הלימוד, שאל אותו על הדרך לביתו של העשיר.
האיש השיב כי הוא יכול ללוות אותו לשם באופן פיזי, אולם ידוע לו שהיום הנדבן אינו מקבל אורחים, ולכן הוא יראה לו את הבית, ומחר יבוא לשם החסיד שוב. הגיע החסיד למחרת לאותו בית, ולפתע נפתחה הדלת והחסיד נדהם למראה עיניו: אל החדר נכנס אותו אדם, שהראה לו את הדרך לבית רוטשילד. מסתבר כי זהו הברון רוטשילד בכבודו ובעצמו.
אמר לו העשיר: דע לך שזיכית אותי במצוה גדולה. תמיד אני מקיים מצות צדקה בממוני, אבל אף פעם לא זכיתי לקיים חסד בגופי ולהועיל לאדם בידיי ורגליי ממש. אבל אתה זיכית אותי ללוות אורח לביתי, שהיא גמילות חסד בגופו. על כן אוסיף לך עוד יותר מאשר אני נוהג לתת כרגיל למצות הכנסת כלה...