הרשל'ה היה הלץ של העיירה. תמיד היה נכנס אחרון לבית הכנסת ויוצא ראשון. גם בדקות המועטות ששהה שם, היה מתפלל שתי דקות קצרות. פעם קרא לו הצדיק של העיירה וביקש להבין: "איך יתכן שאני צריך שעה שלמה בשביל להתפלל ואילו אתה סוגר את הסידור בשתי דקות"?
"פשוט מאוד, הסביר הרשל'ה. הרבי גר בבית גדול ונאה, הוא זכה באישה טובה וילדים נהדרים, החסידים קנו לו עגלה עם שישה סוסים אבירים כדי ללמוד תורה במנוחה ולכן התפילה שלו היא ארוכה: אלוקים, ברך את החסידים, את משפחתי, את ביתי וסוסיי. אני, לעומת זאת, איש חסר מזל וכל מה שיש לי זה אישה ועז. לכן התפילה שלי היא קצרה: אלוקים, ברך את האישה ואת העז"...