כל שנה טיים מגזין בוחר את איש השנה, אצל יהודים החדשות הם בפרשת השבוע, אם אנחנו היינו צריכים לבחור את איש השבוע זה בודאי הי' משה רבינו, הוא הסיפור של חומש שמות.
מה שמענין הוא שבהיסטורי' היהודית קמו אנשים גדולים שקראו להם משה, שגם הם היו מנהיגים גדולים ובמדה מסוימת הם היו הממשיכים של משה רבינו, אחד מהם מאוד מפורסם זה הרמב"ם שעל המצבה שלו נכתב: "ממשה עד משה לא קם כמשה". הוא הי' רבן של ישראל, הוא הנחיל לעם ישראל את הספר "משנה תורה" שהיא תורה שלימה ומסודרת שהיא מהוה המשך ל"תורת משה".
בפרשת השבוע בשלח אנו מגלים שמשה רבינו עוד לפני שהוא הי' "רבינו" לפני שהוא נתן לבנ"י את עשרת הדברות בהר סיני, הוא דאג לצרכים הגשמיים של עם ישראל, מים, מן - לחם מן השמים, ואפי' בשר, ורק אז הוא נתן לנו את התורה. והרבי מסביר בשיחה שזהו בדוקא, שתפקידו של ה"רועה" הוא קודם לדאוג לצרכים הגשמיים של העם ורק אח"ז לצרכים הרוחניים (תו"מ חל"ו ע' 4).
גם הצד הזה של משה רבינו, התבטא אצל אנשים בעם ישראל שנקראו בשם משה והם היו רועים ומנהיגים שדאגו לרווחתם הגשמית של עם ישראל. אחד מפורסם מאוד מהדורות האחרונים שהרבי הקודם מכנה אותו "הצדיק המפורסם שהושיע את ישראל" אג"ק ח"א, ע' תקכ"ח "הוא משה מונטיפיורי."
משה מונטיפיורי נולד באיטלי' למשפחה ספרדית בשנת 1784, ואז משפחתו היגרה ללונדון אנגלי', שם הוא גדל והתחנך והפך להיות אחד משנים עשר הברוקרים היהודים בבורסה של לונדון, ואז הוא התחתן עם בחורה אשכנזי' בתו של היהודי העשיר ביותר באנגלי'. הוא נכנס לעסקי הביטוח של משפחת אשתו, עסקי גז וסלילת מסילות ברזל והתעשר מאוד.
ואז הוא התחיל להתעסק בצרכי ציבור, בהתחלה זה הי' בתור ראש הקהילה היהודית בלונדון, ולאח"ז על כל אנגלי', אבל מה שמייחד את מונטיפיורי זה שהוא הי' השתדלן היהודי הראשון שלא דאג רק לקהילה המקומית שבה הוא חי', אלא ליהודים בכל העולם, כל בעי' של קהילה יהודית איפה שלא תהי' בעולם הפכה להיות ענין אישי שלו והוא טיפל בה מיד.
לזוג מונטיפיורי לא היו ילדים, כמה שנים אחרי שהוא התחתן הוא נסע לבקר בארץ ישראל, נסיעה לארץ בשנת 1827 היתה בגדר סכנה, הוא בא לארץ ועזר לכל סוגי האוכלוסי', אם זה יהודים דתיים מאנשי היישוב הישן בירושלים, ועד ליהודים שאינם שומרי תורה ומצות, הוא ראה בכל יהודי אח שלו ולכן הוא עזר לכולם. מונטיפיורי מיד התחבב על יהודי ארץ ישראל. בצעירותו מונטיפיורי לא הי' ידוע כיהודי שמקפיד על שמירת כל המצות, אבל מאז הביקור הראשון שלו בירושלים הוא נהי' שומר תורה ומצות והוא מאוד הקפיד על כך.
אבל מונטיפיורי עזר לא רק ליהודים בארץ ישראל.
עלילת דמשק
לעלילות דם מגיעה לנוצרים "זכויות יוצרים" (copyright), הם אלו שהמציאו את זה כבר לפני קרוב לאלף שנים, ובכל הארצות הנוצריות בתקופה כזו או אחרת העלילו על היהודים שהם מערבים דם של נוצרים באפיית המצות.
ב 1840- זה קרה גם במדינה ערבית כמו סורי', בעיר דמשק נעלם כומר נוצרי ועוזרו הערבי, ומיד צרפתים נוצרים שחיו בדמשק העלילו שהיהודים הם אלו שהרגו את שניהם כדי להשתמש בדם. הם פנו למושל סורי' שהי' ערבי שונא ישראל והוא קפץ על המציאה, מיד עצרו ספר יהודי והוא אחרי עינוים נוראים "הודה" באשמה והעליל על שבע מראשי הקהילה היהודית שהם היו חלק מהרצח, המשטרה עצרה אותם וכמה מהם עונו למוות.
הקהילה היהודית בדמשק פנתה למונטיפיורי והוא מיד נסע למצרים, באותם ימים דמשק היתה כבושה בידי שליט מצרים מוחמד עלי, בגלל הקשרים הגדולים שהיו למונטיפיורי באנגלי' שהיתה אז מעצמה עולמית והוא קיבל את התואר החשוב "סר" אז מוחמד עלי התחשב בו מאוד, הוא קיבל אותו לפגישה ומיד אח"כ הורה לשחרר את כל היהודים העצורים.
פגישה עם הצאר ניקולאי
באותם ימים רוב מנינה ורוב בנינה של העם היהודי חיו ברוסי' תחת ממשלת הצאר, שעשה הכל כדי למרר את חיי היהודים, פוגרומים נגד יהודים בעידוד הממשלה וכו'.
בשנת 1846 הצאר הוציא צו לגרש את היהודים ממערב האימפרי' הרוסית, מונטיפיורי נסע לרוסי' נפגש עם הצאר ניקולאי הראשון וניסה להניא אותו מתוכניתו, אבל זה לא עזר, הוא לא הצליח לשנות את רוע הגזירה והיהודים גורשו.
ילד יהודי נחטף על ידי הכנסי'
בשנת 1858 למשפחה יהודית בבולוני' הי' ילד בן שנתיים שהי' חולה מאוד, האומנת הנוצרי' הטבילה אותו לנצרות ללא ידיעת המשפחה מתוך אמונה שזה יציל את הילד.
הילד גדל ובגיל שש משטרת הוותיקן חטפה את הילד ממשפחתו, בתואנה שבמקרה של סכנת חיים מותר להטביל ילד נגד רצון הוריו, ולאחרי שהוטבל הוא רכוש של הכנסי'. הפשע הזה התפרסם בכל אירופה וכמה ממשלות מחו נגד זה.
משה מונטיפיורי נסע לרומא כדי לנצל את כל כוח השפעתו שהכנסי' תחזיר את הילד החטוף להוריו אבל ללא הועיל הם בשום אופן לא הסכימו לעשות זאת. הילד גדל וברבות הימים הפך למיסיונר.
במשך ימי חייו מונטיפיורי ביקר בישראל שבע פעמים, בשנת תקצ"ב הוא שיפץ והרחיב את המבנה שמעל קבר רחל, הוא עזר רבות לקיומו של הישוב היהודי בארץ ובעיקר בארבע ערי הקודש ירושלים, חברון צפת וטברי'. הפעם האחרונה שהוא ביקר בארץ הוא כבר הי' בגיל תשעים ואחד, בכלל נסיעות לארץ היו בימים ההם בגדר סכנה גם בגלל כנופיות וגם בגלל מחלות, עאכו"כ ליהודי בגיל תשעים ואחד, בכל זאת הוא מסר את נפשו על כך.
כשאשתו נפטרה הוא קבר אותה באנגלי' ובנה מעל קברה מבנה דומה למבנה של קבר רחל לימים הוא נקבר לידה.
בכל העולם ישנם מוסדות, בתי רפואה ורחובות שקרויים על שמו של מונטיפיורי, כאן אצלנו בקליבלנד יש בית אבות על שמו, אבל הזכות הכי גדולה למונטיפיורי אצל החסידים היא שהאוהל של הרבי בנ.י. נמצא בבית החיים מונטיפיורי.
ישנו שיר ישראלי שנכתב על מונטיפיורי שאפשר לומר שהוא מוסר השכל על תכלית חיי האדם עלי אדמות. השיר מספר כך "כשהי' השר מונטיפיורי בן שמונים באו לביתו המלאכים ואמרו לו "הקב"ה רוצה אותך אליו", מונטיפיורי ענה להם: "סלחו לי רבותי אך באמת אני עסוק, יש הרבה צרות לאחינו בעולם הזה, כמו פוגרום ברוסי', איך לא אבוא אצלם כי מי אם לא אני יעזור פה לכולם".
וכשהוא נהי' בן תשעים, המלאכים אמרו לו "תעלה, כי שם למעלה מבקשים", והוא שאל "תגידו איך עלילת דמשק תבוטל הלא צריך ללכת לפחה ולומר לו איך מרשים דבר כזה, ואם צריך לתת לו בקשיש בלי שאף אחד ירגיש מי יתן לו אם לא אני".
וכשהי' מונטיפיורי בן מאה, אמר "מספיק לי כבר הנשמה שלי שבעה, הלכו מיליונים לירות ופרנקים אבל ליהודים זה אף פעם לא מספיק". בכל זאת אמרו לו, "תבוא תראה צריך לבנות חדר בקבר של רחל ומי אם לא אתה תעשה את זה."
מונטיפיורי נפטר בגיל מאה ואחד, הוא לא השאיר ילדים ביולוגיים, אבל אין ילד יהודי שלא מכיר את השם "מונטיפיורי". וכמו שהרבי הקודם כותב "שם הצדיק סיר מאנטיפארע זצ"ל נשאר חקוק לתהלה עולמית" (אג"ק ח"ו ע' תקנ"ח).
היום זה יו"ד שבט, זהו יום ההילולא של הרבי הקודם ויום שבו הרבי קיבל את הנשיאות להנהיג את עם ישראל, לאדמור"י חב"ד יש את היחודיות של משה רבינו, הם מנהיגים שדואגים לצרכים הרוחניים וביחד עם זה גם לצרכים הגשמיים של עם ישראל.
השיר המלא
וכשהיה השר מונטיפיורי בן שמונים אז באו לביתו המלאכים הלבנים עמדו על מיטתו וכך אמרו אליו: "הקדוש ברוך הוא רוצה אותך אליו"
וכך ענה השר מונטיפיורי בדיוק: "סלחו לי רבותי, אך באמת אני עסוק כי יש הרבה צרות לאחינו בעולם הנה פוגרום ברוסיה, איך לא אבוא אצלם? כי מי אם לא אני יעזור פה לכולם?"
והוא עלה למרכבה ו"דיו" לסוסים אמר ופה מתן בסתר ושמה נדבה פה צביטה בלחי או ליטוף של אהבה ולכל היהודים שמחה וגאווה וכל הכבוד לשר, וכל הכבוד לשר!
וכשהיה השר מונטיפיורי בן תשעים אמרו לו: "תעלה, כי שם למעלה מבקשים" שאל אותם השר: "הגידו איך אוכל? איך עלילת הדם בדמשק תבוטל?
הלא צריך ללכת לפחה הנבזה, ל'גיד לו: תתבייש ואיך מרשים דבר כזה ואם צריך לשים לו ביד איזה בקשיש מן מתנה גדולה, אך שאיש בה לא ירגיש אז מי אם לא אני לתורכי את זה יגיש?"
והוא עלה למרכבה...
וכשהיה השר מונטיפיורי בן מאה אמר: "מספיק לי כבר, הנשמה שלי שבעה הלכו מליונים לירות ופרנקים ובישליק אבל ליהודים זה אף פעם לא מספיק"
אמרו לו: "כבודו, רק יבוא ויסתכל צריך לבנות עוד חדר לקבר של רחל להגביה ת'כותל המערבי לנווה שאננים יהודים יש להביא ומי אם לא אתה יא מורי, יא לבבי?"
והוא עלה למרכבה...
וכשהיה השר בן מאה ועוד שנה נִשקוהו מלאכים בנשיקה האחרונה וכך את העיניים עצם הוא בבקשו רק אבן ירושלמית מתחת לראשו.
עטוף טלית של משי ונח בתוך ארון גמר השר משה את מסעו האחרון אך יש עוד אנשים המוכנים להיִשבע שלפעמים בלילה כשחושך בסביבה ראו את מונטיפיורי על יד המרכבה
והוא עלה למרכבה...