בשנת תשל"ג הסתובב בשכונת קראון הייטס יהודי אמריקאי, שנכנס לו 'שגעון' לראש, שהוא רוצה להמיר את דתו ולהפוך להיות כומר רח"ל. ביום י"ז אדר ב' תשל"ג, הוא כתב לרבי מכתב, שהוא מעריך את האהבה שלו לכל אדם, אבל הוא החליט לעזוב את השכונה משום שהאנשים כאן מזלזלים באותו האיש...
מה היו עונים לאיש כזה בכל קהילה אחרת? סביר להניח שהיו אומרים לו תלך מפה מהר, לפני שתקלקל לנו את הילדים...
אך זה מה שהרבי השיב לו: ראה צילום מכתבו של האיש אל הרבי באנגלית באגרות קודש חלק כח (הוצאת קה"ת) עמוד 18, ובעמוד קנז מכתבו של הרבי בחזרה:
אגרות קודש חלק כח עמוד קנז: אינו נכון כלל וכלל ובוודאי שאין זה רצון השם [לעזוב את השכונה]. וישאר כאן עכ"פ עד לאחר חודש תשרי הבא עלינו לטובה – באופן שנוכל לחגוג ביחד את כל ג' הרגלים (וכן יום הולדתי) – כולל שמחת תורה – וינצל הזמן ללימוד התורה ועיון בה בחיות ועד שיוכל להחיות גם אחרים.