ממשלת רוסיה החליטה פעם להעביר כביש ראשי בתוך העיירה לובאוויטש. החסידים (בתקופת הרבי הצמח צדק) הבינו שהדבר יגרום צער לרבי, והחליטו לפנות אל השלטונות ולבטל את הגזירה. נודע להם כי המפתח נמצא בידיו של שר התחבורה הרוסי, שהיה יהודי ממשפחה חסידית. הם קבעו עמו פגישה ושטחו לפניו את בקשתם. למרבה ההפתעה, הוא נעתר מיד ומחק את התכנית.
אחר כך הוציא בקבוק משקה מהארון, מזג לחסידים מעט לחיים וסיפר: נולדתי בבית חסידי לכל דבר, אך רוחות ההשכלה השפיעו עלי והחלטתי ללכת לאוניברסיטה. בדרך לשם, עברתי דרך רבינו הזקן כדי לבקש ברכה. הרבי הורה לי לנסוע אל הצדיק רבי אהרן מקרלין ולבקש ממנו את הברכה. נסעתי אל רבי אהרן, וכשהגעתי לשם, ראיתי אותו צועד הלוך וחזור תפוש שרעפים. פתאום שמעתי אותו לוחש: אברך, אולי כן יש אלקים בעולם... וכך המשיך וצעד ולחש מדי פעם לעצמו. למעשה, הצדיק לא התייחס אלי ועזבתי את המקום.
אולם, ככל שחלפו השנים וככל שהתקדמתי בסולם הדרגות, המלים הספורות הללו של הרבי – שאפילו לא כוונו אלי באופן ישיר כביכול – אינן נותנות לי מנוח. "אברך, אולי בכל זאת יש אלקים בעולם"...