אחרי מלחמת יום הכיפורים, ביקר הרב ישראל מאיר לאו בפגישת "יחידות" אצל הרבי. למרות שהרב היה די צעיר, בתחילת דרכו הרבנית, הרבי כיבד אותו ושוחח עימו ביחידות למעלה משעתיים. הרבי העלה נושאים רבים הקשורים בארץ, ואחד מהם עסק במערכת הפוליטית.
הרבי ציין כי היהודים נושאים אופי מהפכני. יהודי בטבעו שואף לתקן עולם ולזעזע מוסכמות. כך היה בכל המהפכות האחרונות בעולם, בגרמניה, בצרפת וברוסיה, בהן אנשי רוח יהודים היו מובילי דעה. בהתאם לכך היה אפשר לצפות, כי "במדינת היהודים", תתרחש מהפכה כל שנתיים. השלטון יתחלף לעיתים קרובות. והנה, חלפו כבר 26 שנים מאז קום המדינה ואותה מפלגה זוכה בבחירות. במיוחד אחרי מלחמת יום כיפור וכל השבר הנלווה אליה, ושוב היו בחירות ושוב נבחרה גולדה מאיר. [יצוין שדברי הרבי היו נבואה שהקדימה את זמנה. בבחירות הבאות אחרי השיחה הזו, בשנת 77, אירע המהפך ההיסטורי ומנחם בגין עלה לשלטון..].
הרב לאו היה מופתע מהשאלה, הוא מעולם לא חשב עליה, אך אחרי מחשבה הוא ענה כי אולי הסיבה היא כזו: אחרי השואה וכל המלחמות הקשות בארץ, אנשים רק רוצים לחיות. הם מבקשים לחזור הביתה בשלום ואין בהם כוח נפשי לחולל מהפכות. הרב הוסיף וסיפר סיפור: במהלך מלחמת ששת הימים (או בימי ההמתנה אליה), הייתה הַאַפַלה בתל אביב. היו חייבים לשמור על חושך בבתים, כדי שהמיגים המצריים לא יראו היכן להפציץ. לילה אחד הוא מקבל טלפון מבעל אולם בעיר והלה מבקש ממנו לבוא לסדר קידושין באולם. חתן וכלה קבעו חתונה והם מסרבים לדחות אותה למרות המלחמה, אך הרב מסדר הקידושין חושש לבוא והוא מבקש מהרב לאו לעשות מאמץ ולהגיע. הרב צעד ברגל 45 דקות והגיע לאולם. המקום היה חשוך עם בדיוק עשרה אנשים עבור החופה. אחרי הטקס, ניגשה אישה מבוגרת לרב ופרצה בבכי. היא ביקשה בדמעות שיברך את הבן החייל שלה. שיחזור בשלום הביתה. היא הוסיפה כי אם הוא לא יחזור, היא לא תמצא טעם בחייה ותאבד את עצמה לדעת. היא סיפרה כי היא ניצולת שואה, כל משפחתה נהרגה באירופה והיא עלתה ארצה לבדה. היא הכירה כאן בחור, אף הוא ניצול שואה ונולד להם הילד הזה. בעלה הלך ללחום במלחמת השחרור, אך לא חזר. היא נותרה לבדה עם הילד ואם הוא לא יחזור, לא תמצא עוד טעם בחייה.
הרב לאו סיים את הסיפור והרים את עיניו אל הרבי. הוא ראה דמעות גדולות נושרות משתי עיניו הקדושות והרבי אמר: "אני מבין, אני מבין"...