הסיפור הבא התרחש לפני כ-150 שנה בעיירה סלונים ברוסיה הלבנה. זה היה הבוקר הראשון של חג הסוכות והאדמו"ר הראשון מסלונים, הרב אברהם ויינברג, צעד לבית הכנסת עם הלולב והאתרוג. פתאום הוא ראה אור מאיר בפינת בית הכנסת. עמד שם אדם פשוט, חייל בצבא הצאר, אך האירה לו מהפנים הילה של קדושה.
האדמו"ר עצר את הילוכו, ניגש אל החייל וביקש לדעת איזה מעשה טוב עשה בזמן האחרון. החייל לא הבין על מה מדובר ורק אחרי שהאדמו"ר לחץ אותו, הוא סיפר מה עשה אמש. "עמדתי על המשמרת שלי בבסיס הצבאי, אך לא הייתי רגוע. הלילה הוא חג הסוכות ואיך לא אקיים את מצות האכילה בסוכה. ידעתי שנטישת המשמרת תחייב אותי בעונש מוות, אך השתוקקתי לקיים את המצווה. רבע שעה לפני חצות הלילה עזבו המפקדים את הבסיס ונעשה שקט מסביב, חטפתי חתיכת לחם, טיפסתי על חומת הבסיס ורצתי אל סוכה יהודית סמוכה. עשיתי קידוש על הלחם, בלעתי אותו במהירות ואצתי חזרה להמשך המשמרת שלי"... כעת היה ברור מקור האור האלוקי על פניו.