קרליבך
1943, ליל הסדר האחרון בגטו וורשה, בונקר אחד אחרון עם משפחה יהודית אחת וילד יהודי אחד. מוישל'ה שואל את אבא שלו: טאטע, האם בשנה הבאה אהיה כאן כדי לשאול אותך מה נשתנה? האם אתה תהיה בחיים כדי לענות לי? השמים בכו, הקב"ה בכה, האבות והאימהות בכו, ורק האבא יהודי פשוט אך מיוחד במינו עצם את העיניים ואמר: הובטחנו כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד. אני לא יודע אם אתה תהיה בחיים או אני אהיה כאן לגדל אותך. אני כן יודע שתמיד יהיה מוישל'ה אחד שישאל מה נשתנה. האחד והיחיד הבטיח שתמיד יהיה מוישל'ה אחד.