עובד הגיע למשרד עם שתי אזניים חבושות.
הוא הסביר למנהל כי אתמול עמד וגיהץ חולצה ובדיוק הטלפון צלצל ומרוב בלבול, הוא הניח את המגהץ על האוזן במקום לקחת את הטלפון.
טוב, אמר הבוס, זה מסביר מה קרה לאוזן הראשונה, אבל מה קרה לשנייה?
- אה, הם התקשרו שוב...
הרחבות ומשמעויות
בדיחה זו יכולה לשמש כמשל משקף ונוקב למידת הנכונות שלנו לעשות שינויים, במחשבה, בדיבור או במעשים. עד כמה אנו נוטים לחזור ולשגות באותן טעויות במקום לעצור ולחשוב מחדש? עד כמה אנו מוכנים ללמוד מטעויות העבר שלנו? ולמה כל כך קשה לנו להימנע מלעשות דברים שאנו יודעים שהם לא טובים ומזיקים? כמה מהר אנו חוזרים ונופלים באותן הכישלונות בדיוק?
שלב ראשון בתהליך התשובה הוא העצירה. לעצור לחשוב - לערוך חשבון צדק - האם והיכן טעינו ומה בדיוק צריך לשפר. רק אחרי שנכיר בטעויותינו נוכל להתחרט ולהתוודות עליהן ולשנות את הנהגתנו מכאן והלאה, אבל כאשר חסרה שימת הלב, לא יועיל כל המידע שבעולם, כדי לשנות אותנו ולקדם אותנו לעבר הטוב..