היה זה יומיים לפני פרוץ המלחמה, בשבת פרשת במדבר תשכ"ז, הרבי דיבר על המצב בארץ הקדש, ואמר כי צריך להשתדל שכמה שיותר יהודים יניחו תפלין. וזאת משתי סיבות: א. נאמר בגמרא (מנחות מד) ש"כל המניח תפילין מאריך ימים". ב. על הפסוק בתהלים "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" אומרת הגמרא (ברכות ו) – "אלו תפלין שבראש". ומכאן כי הנחת התפילין מפילה פחד על פני האויבים.
בנוסף למקור הזה, יש גם את דברי הרא"ש (בהלכות קטנות הלכות תפלין סט"ו), שהנחת תפילין היא על הזרוע ועל הראש, ובכך מהווה סגולה ליכולת הלחימה הזו של בני גד ובני ראובן, שהיו מכים את האויב על הזרוע והראש. הרבי כתב כי **מצוה לפרסם את הרא"ש הזה בין אנשי המלחמה! ***
מיד עם צאת השבת, נשלח מברק מניו יורק לארגון צעירי חב"ד בארץ הקודש, עם הוראה להשתדל כי כל יהודי יניח תפלין. מיד הוקם מטה שהחל לפעול בפרסום כרוזים על הסגולה של הנחת התפילין, בכך שהיא מסוגלת להגן על הלוחמים ולפעול את הצלחת המלחמה. צוותים של אברכים מכל קצווי הארץ עברו בין בסיסי צה"ל וסתם עמך ישראל והניחו תפילין עם הציבור. הסוף ידוע: זו הייתה המלחמה הנסית והמוצלחת ביותר בין מלחמות ישראל.
• לתשומת לב: דברים אלו, לפרסם את הראש, מופיעים בלקוטי שיחות בכתב בולט מיוחד שדוגמתו יש רק בעוד ארבעה (?) מקומות בכל רחבי הלקוטי שיחות!