כך סיפר הרבי בהתוועדות שבת פרשת בשלח תשי"ד:
"יהודי בארץ ישראל היה חולה מאוד והיה צריך לעבור ניתוח מסוכן. הוא כתב לי מכתב וביקש ברכה, וכשיהודי מבקש ברכה – אוכל למנוע אותה ממנו?! הרי הברכות הן של הקב"ה. ובכן, כתבתי לו ברכה שיבריא, ועם זאת, עוררתי אותו להתחיל להניח תפילין בכל יום. הוא קיבל זאת על עצמו, ולפתע הבריא. שוב לא היה צורך בניתוח והרופאים תמהו מאוד.
שאר החולים במחלקה התעניינו אצלו, כיצד הבריא והוא סיפר להם כי התחיל להניח תפילין והבריא. החולים התרשמו מאוד מדבריו והחליטו גם להניח תפלין. וראה זה פלא: באותו יום בדיוק הוא שוחרר מבית הרפואה."
הרבי הסביר כי כל הסיבה למחלה שלו ואשפוזו בבית הרפואה, היתה כדי שיתחיל להניח תפילין וישפיע גם על הזולת, וכאשר עשה את המוטל עליו, יצא משם...