בשנות הכפי"ם נכנס יהודי בבני ברק אל הגאון האדיר רבי שמואל הלוי וואזנר (בעל 'שבט הלוי'), ובפיו סיפור כזה: לפני תקות זמן גילו אצל בנו שהיה בערך בן 13, בעיה בריאותית קשה. הוא כתב לרבי, והרבי כתב לו: "בדיקת התפילין". התפילין היו חדשות וניתן היה עדיין להריח את ריח הרצועות מהן, אך הוא לא השתהה ומילא את הוראת הרבי. סופר ירא שמים עבר על הפרשיות, ואמר שהכל בסדר.
חלפו עוד כמה שבועות, והבעיות של הילד ממשיכות ומציקות לו ולכל בני המשפחה. האבא התיישב לכתוב שוב לרבי, וכבר למחרת קיבלת תשובה: "בדיקת התפילין". הוא מיהר לחפש סופר סת"ם מומחה, ובדגש על מומחה, והציע לו את הבעיה. "אני מתחנן לפניך, אמר האבא המודאג לסופר, כי תמצא את הבעיה כאן". אחרי שלוש שעות שב הסופר, ואמר כי התפילין יפות ומהודרות ולא מצא כאן אפילו בעיה של בדיעבד.
היהודי התיישב לכתוב מכתב שלישי לרבי, וציין כי סופר מומחה בדק את התפילין ולא מצא דבר. למחרת הוא קיבל תשובה: "בדיקת התפילין. יתייעץ עם רב בעירו". זה השלב שבו הוא ניגש אל הגאון הרב וואזנר, והתחנן כי יגלה את הבעיה. הרב וואזנר קרא אליו את הסופר, שהיה ידוע כירא שמים ומהדר במצוות. הרב שוחח איתו, היכן למד וכמה זמן למד וכו', ובתוך הדברים אמר הסופר כי הוא מקפיד לטבול במקווה לפני הכתיבה. הרב וואזנר ידע כי אין מקוה בסביבה שבה הסופר גר, ולכן שאל איך הוא מסתדר עם הנסיעות התכופות למקווה.
הסופר השיב כך: ההקפדה שלו על טבילה במקוה היא רק לפני שהוא כותב שם ה', לכן הוא נוהג לכתוב את כל התפילין, ולדלג את המלים של שם ה', ואחר כך הוא הולך למקוה ומשלים הכל. הגאון הרב וואזנר פלט זעקה: "אוי וויי". הוא הסביר לסופר כי כל הפרשיות שיצאו מאז ומעולם תחת ידו הן פסולות ועליו לאתר את כל אלו שקנו ממנו, ולהודיע להם את הדבר.
הדבר המדהים הוא, אומר הגאון הרב וואזנר, איך הרבי ראה מניו יורק את מצב הפרשיות בבני ברק...