יהודי אחד היה נשוי במשך שנתיים ולא זכה לפרי בטן. זוגתו ביקרה אצל מספר רופאים מומחים ועברה בדיקות מסובכות, אך כל הרופאים הסכימו כי אין לה סיכוי להרות. אותו יהודי לא היה מחסידי חב"ד, אך למד תניא פעם בשבוע עם חסיד חב"ד ובאחד המפגשים, שפך את לבו לפני החסיד וסיפר עד כמה הוא וזוגתו שבורים מהמצב. החסיד קבע לו יחידות אצל הרבי והוא נסע לשם עם זוגתו.
כשנכנסו ליחידות, הרבי התעניין איזה בדיקות עשו, והתפלא לשמוע כי עשו בדיקה אחת שמוגדרת ככואבת ומייסרת. הרבי הורה כי מהיום יעשו רק בדיקות דם רגילות ולא בדיקות המלוות בכאבים. אחר כך הרבי פנה אל הבעל ושאל: "לפני שנישאת לזוגתך, האם היו לך קשרי שידוכים עם אשה אחרת"? "ואף הענקת לה מתנה מסוימת" (לפני שנפרדתם)? היהודי לא היה יכול להוציא מילה מהפה מרוב תדהמה ורק הניע בראשו לאות הסכמה.
"האם קיבלת ממנה מחילה"?! היהודי ענה כי לא ביקש מחילה, אבל הוא הסביר לה בטוב טעם את המניעים שלו. "זה לא מספיק", אמר הרבי, "אתה חייב לבקש מחילה וכשתעשה כן – תבוא הישועה לכל בעיותיך". הרבי הוסיף כי לא יפנה אליה בעצמו, אלא ישלח שליח והוא יפנה אליה בפני אדם נוסף, וגם ימסור לה כי אם תסכים למחול לו בלב שלם, גם היא תיוושע בקרוב.
אותו יהודי נדהם מהבטחון שבו אמר הרבי את דבריו ושאל: "האם מדובר בהבטחה שכך יהיה"?! "הבטחה", אמר הרבי.
הוא פנה לאחיה של הגברת ההיא וביקש כי יבקש ממנה מחילה בשמו, ואכן היא מחלה בלב שלם.
חלפו שבועות ספורים וקרובת משפחה שלו העירה אותו בשעת בוקר מוקדמת ואמרה: "היא השתדכה (הגברת ההיא)". ואין צורך לומר כי באותם ימים ממש, אשתו נפקדה בפרי בטן.
(מתוך הספר ורבים השיב מעון, הרב אהרן דב הלפרין)