צידוק הדין על הזולת - מעשה בשני חסידים ידידים

הסיפור בקצרה

בעיר וויטבסק ברוסיה הלבנה, היו שני חסידים עשירים גדולים. ר' לייב פאזין סחר בפשתן (ממנו מכינים בד, נייר ועוד). הוא היה מייבא פשתן ממוסקבה ומוכר בעירו. ואילו ר' שמואל ברין היה קבלן בניין והיה מייבא עצים לבנייה.

פעם נסע החסיד הראשון – ר' לייב - אל האדמו"ר המהר"ש וביקש ברכה לעסקיו, אחר כך החל להיאנח וסיפר כי אצל חברו – ר' שמואל – יש קשיים גדולים בעסקים. הפריצים הסתכסכו עם האיכרים ואלו לא מוכנים לחטוב עצים ולהוביל אותם ור' שמואל נותר עם חובות גדולים. ר' לייב סיים ואמר כי בכל זאת, הצדק הוא עם ה' יתברך וכנראה שכך צריך לקרות. הרבי שמע את המילים האחרונות, שתק, שקע במחשבות ולא אמר מאומה.

אחרי שבועיים, פרצה שריפה גדולה באותו הרחוב שבו שכן מחסן הפשתן של ר' לייב והוא עלה באש. ואם זה לא הספיק, פרצה שריפה גם בביתו וכילתה את הרכוש שהיה בו. ר' לייב ההמום נסע ללובאוויטש וביקש מהרבי ברכה לשקם את עסקיו. הרבי הביט בו במבט רציני ואמר: הבעש"ט לימד כי כאשר אדם פוסק דין על חברו, הוא פוסק בכך על עצמו וכאשר אדם מצדיק דין שמים על חברו, הוא מעורר בכך דינים על עצמו. התיקון שלך יהיה בכך, שראשית כל תסייע לחברך, ר' שמואל, לשקם את עסקיו. ורק אחרי שתגמול עימו חסד, תחזור לראות ברכה בעסקיך.

ר' לייב חזר העירה, לקח סכום גדול של 3000 רובל והלך לביתו של ר' שמואל להציע לו כהלוואה ארוכה. אולם ר' שמואל לא היה בעיר. ר' לייב היה להוט לנסוע למוסקבה להביא סחורה חדשה למחסניו - אך היה מוגבל בהוראת הרבי, כי הברכה שלו תלויה בעזרתו לר' שמואל. הוא נאלץ להמתין שבועיים עד שהאחרון שב לעיר, ואחר כך לקח זמן עד ששכנע אותו לקחת ממנו את הסכום כהלוואה, ורק אחרי זה נסע למוסקווה להתחיל לשקם את עסקיו.

באופן מופלא שניהם חזרו לראות ברכה גדולה בעסקיהם. ר' לייב הצליח לשכנע את הסוחרים המוסקבאים ששיווקו לו את הסחורה, כי ייקחו חלק בהפסד שנגרם לו כתוצאה מהשריפה, ואילו ר' שמואל החל לשלוח רפסודות עם עצים לאזורים אחרים מחוץ לרוסיה ושב והתעשר מאוד.

(התמים ב/738)

הסיפור המלא

"וריחמתי את אשר ארחם"

שני חסידים ידידים חיו בעיר ויטבסק, ר' לייב פוזין ור' שמואל ברין. ר' לייב היה עשיר גדול, פרנסתו משופעת בהרחבה, בעל נכסים וקרקעות ודירה נאה, וחי תמיד בעשירות גדולה. אף לצדקה לא חסך ר' לייב והקפיד לפזר מכספו לעניים ולגמילות חסדים.

ר' שמואל גם הוא היה תחילה בעל רכוש. בויטבסק החשיבו אותו ללמדן גדול בתורת הנגלה ועמקן בתורת החסידות, וידעו כי בכל יום הוא לומד שיעור קבוע בגמרא ובחסידות בעיון מעמיק. עסקיו הצליחו ופרחו עד שהגלגל התהפך עליו והוא נפל ברשתם של כמה סוחרים רמאים. ביום אחד איבד ר' שמואל העשיר את כל הונו, ונותר בעל חוב גדול.

לפני חג הפסח ביקר ר' לייב בליובאוויטש, אצל הרבי המהר"ש. כשנכנס ל"יחידות" שוחח עם הרבי באריכות על ענייני עסקיו, וביקש את ברכתו. לפני שיצא לדרכו, התאונן ר' לייב בפני הרבי על מצבו הקשה של ר' שמואל ידידו. "מצבו של ר' שמואל ברין, שהיה גביר גדול, הוא עתה בשפל המדרגה. צדיק הוא ה' ודן דין אמת, ואם כך עשה מסתבר שכך צריך להיות, אך הרחמנות עליו גדולה מאד...".

הרבי האזין לדברים, עצם את עיניו הקדושות, הניח את ידו על מצחו כמתעמק במחשבתו, אך שתק ולא אמר דבר.

אחרי חג הפסח פרצה שריפה גדולה במחסני הפשתן של ר' לייב. המחסנים על כל תכולתם היו למאכולת אש, והנזק נערך בסכום אגדי של כמה עשרות אלפי רובל. חלפו רק מספר ימים, והנה, שריפה גדולה פרצה גם בחנות שבביתו של ר' לייב, כלי בית רבים עלו באש, וסחורה בשווי עשרים אלף רובל הפכה לאפר. המכה היתה קשה מנשוא, והנזק עצום.

ר' לייב לא הצליח להתאושש, וכעבור מספר ימים גמר אומר לנסוע אל הרבי בליובאוויטש ולספר לו את שאירע. כשנכנס אל הרבי, פרץ בבכי עז, ובדמעות סיפר כי בימים ספורים איבד כחמשים אלף רובל.

הרבי הביט בו בעין חודרת, ואז אמר: "כאשר ר' שמואל ברין, ידידך, הפסיד את כל רכושו, לא איבדת את שיווי משקלך ולא יצאת מגדרך. יתרה מזאת, הצלחת אפילו למצוא דברי תנחומים על מצבו הקשה, תוך שאתה מצדיק עליו דין שמים. ואילו על הפשתן והחנות שבבעלותך שעלו באש – ממאן אתה להתנחם, זועק ומרעיש עולמות... מדוע? אין זאת אלא שה"הוא" וה"אני" אצלך הם שני דברים נפרדים לגמרי...".

יצא החסיד מחדר הרבי, התבונן בדברים החריפים שנאמרו לו, והבין שבגלל חטאו שלו כלפי ר' שמואל הגיעה אליו הרעה הזאת. הוא החליט להישאר בליובאוויטש מספר ימים, עד שידע מה לעשות. במשך יומיים הלך בבית המדרש אנה ואנה כמשוגע, מבלי לדעת מה עליו לעשות וכיצד לתקן. לבסוף, נכנס שוב אל הרבי וביקש דרך תשובה ותיקון על מעשיו, והבטיח לרבי כי מכאן ואילך יקפיד להתעניין בטובת הזולת באמת.

כך השיב לו הרבי: "מקובל בידי בשם הבעל שם טוב, שכל החורץ את דינו של חברו, הן לטוב והן לרע, פוסק הוא את הדין על עצמו. המצדיק דין שמים על חברו ואינו מצטער בצרתו ומבקש לעורר עליו רחמים, הרי הוא מקטרג על עצמו, ואילו המשתתף בצערו של חברו אף הוא בא על שכרו".

לאחר רגע של שתיקה, הוסיף הרבי והורה לר' לייב: "עתה, סע בחזרה לעירך, והענק לר' שמואל הלוואה של שלושת אלפים רובל במזומן, ללא שום רווח, כדי שיוכל לקנות סחורות ולהוליכם ברפסודות לריגה. את הכסף תיתן לו בעין יפה, בקורת רוח, ומתוך הודאה לה' יתברך על שזיכה אותך לגמול חסדים. ובנוגע אליך - סע למוסקבה לקנות סחורה לחנותך, וה' יתברך ימלא את חסרונך בכפל כפליים".

חזר ר' לייב לויטבסק, צרר באמתחתו שלושת אלפים רובל וניגש לביתו של ר' שמואל, אך בבואו נודע לו כי ר' שמואל אינו בביתו. למחרת שוב נקש בדלת ביתו של ידידו, ושוב נאמר לו שהוא איננו, וכך גם ביום המחרת. הוא רצה לקיים את הוראת הרבי ולקנות במוסקבה סחורות חדשות, אך חשש לשנות מסדר ההוראות של הרבי – תחילה לתת את ההלוואה לר' שמואל, ורק אחר כך לנסוע למוסקבה.

רק כעבור שבוע, בליל שבת, כשנכנס ר' לייב לבית הכנסת, מצא את ר' שמואל עומד וסביבו עומדים צפופים קהל של חסידים. ר' שמואל מספר לכולם דברים ברוח צוהלת ורוחו טובה עליו עד מאד, והכול מרותקים לדבריו. עוד הוא מהרהר בתעצומות רוחו של ידידו, ר' שמואל, היכה הגבאי על השולחן, והכריז: "הס! שקט! ר' שמואל ברין יחזור על דברי חסידות של הרבי".

פתח ר' שמואל באמירת מאמר ששמע מהרבי. ר' שמואל, שניחן בחוש הסברה נפלא, ריתק במשך שעה ארוכה את עשרות באי בית הכנסת בדברי חסידות עמוקים שנאמרו בטוב טעם. החסידים הרבים שתו בצמא כל מילה היוצאת מפיו של ר' שמואל. המראה חזר על עצמו גם למחרת, כאשר ר' שמואל הזמין את הציבור לערוך קידוש בביתו, ושם חזר על המאמר בשנית. אחרי תפילת מנחה התקבצו חסידים רבים גם משאר בתי הכנסיות שבאזור, ור' שמואל חזר את המאמר בפעם השלישית.

'אשרי האיש שככה לו', הרהר ר' לייב בליבו. 'הלא כבר יותר מחודשיים שנהפך עליו הגלגל, והוא חי חיי צער ודוחק, אך דומה כאילו הוא האדם המאושר בעולם...'.

במוצאי שבת נמלך ר' לייב בדעתו – האם ללכת תיכף לר' שמואל, או שמא להתחשב בדעתם של אלו האומרים שלא כדאי להוציא כסף במוצאי שבת אפילו לצרכי הבית, ולדחות את נתינת ההלוואה למחר. בעודו מתלבט, היה נדמה לו שפני קדשו של הרבי ניצבים לנגד עיניו והוא מביט בו במבט חד. הוא מיהר לקחת את צרור הכסף, שלושת אלפי רובל, וניגש לביתו של ר' שמואל.

כשנכנס אל ר' שמואל, מצא אותו שקוע בלימוד הלכה בספר ה"טור" בחלק "חושן משפט". מיד אחרי שקיבל ר' שמואל את ידידו בספר פנים יפות, החל לעודד ולנחם אותו על השריפות שפקדו אותו, תוך שהוא מטעים הסבר חסידי פנימי מעמיק לאימרה כי "אחרי שריפה, מתעשרים".

ר' לייב התרגש מאד מתוקף דעתו של ר' שמואל. הלא הוא עצמו התרושש מכל נכסיו, איבד את כל מה שהיה לו ואף נשאר בעל חוב גדול, ולמרות זאת הוא נסע לליובאוויטש, וחזר משם כשבראשו מונח מאמר חסידות עמוק אותו הוא מלמד ברבים בשמחה גדולה, והוא מצליח לשבת במנוחת הדעת וללמוד הלכה ב"חושן משפט"... ואם לא די בכך, יש לו גם את העוז לנחם ולעודד חבר על שנפלו עסקיו במקצת...

"אמור נא לי, ידידי, ומה קורה איתך?", שאל ר' לייב. "לא כדאי לעסוק במצבי בהווה", השיב ר' שמואל. "אך אני מלא תקווה וביטחון כי יעזור לי ה' יתברך לצאת ממצבי הקשה".

ובזה החל ר' שמואל לגולל את סיפור הדברים, כיצד לאחר שנודע לו כי נפל בפח של רמאים ואיבד את כל רכושו, כולל מה שלווה מאחרים, חלפו עליו מספר ימים של ייאוש מוחלט, והוא אף גמר אומר בליבו לעזוב את עולם המסחר לגמרי ולחפש מקור פרנסה אחר.

לאחר חג הפסח הוא נפל למשכב בעקבות המצב הקשה, וחום גופו עלה. רק לאחר מספר ימים הוטב לו מעט. והנה, מלמד אחד מוועליז' בא אל ביתו ואמר לו כי הוא בא בשליחות הרבי. הוא סיפר שבהיותו בליובאוויטש, בחצר הרבי, קרא לו הרבי וביקש: "כשתבוא לויטבסק, תלך לשמואל ברין ותאמר לו כי אני יודע הכול ואינני מסכים לדעתו כלל! אדרבה, אני פוקד עליו כי יעזוב מחשבות אלו. המוח שליט על הלב בטבעו, ובפרט כשמתנהגים כדרוש על פי דרכי החסידות".

כשהוטב מצבו של ר' שמואל והוא קם מחוליו, הוא לווה שלשים רובל ממכר ונסע מיד לליובאוויטש. הוא נכנס ל"יחידות" ושוחח עם הרבי על מצבו הרוחני. רק בסוף ה"יחידות" שאל אותו הרבי למצבו הגשמי, והוא תיאר במילים ספורות את המצב הקשה אליו נקלע. "שמואל, אל תתייאש! קנה רפסודות מוכנות על הנהר, וה' יתברך יזמין לך קניות טובות וסוחרים טובים ופרנסה ברווח", הורה לו הרבי.

שמח ומעודד מכה המפורשת שקיבל, יצא ר' שמואל מליובאוויטש ושם פעמיו לריגה. הוא בדק סחורות שונות המונחות ברפסודות על שפת הנהר, ואף סיכם עם סוחרים שונים עסקאות שונות וסחורות שהוא עתיד לקנות מהם בימים הקרובים. כעת, נותר לו רק להמתין שברכת הרבי תתגשם והוא יוכל להשיג כסף כדי להתחיל מחדש את עסקיו.

ר' שמואל עלה על הרכבת הנוסעת בחזרה לביתו, ובדרך פגש את ידידו החסיד ר' אהרן ברודנא. הלה ביקש ממנו להצטרף אליו כבורר שלישי בדיון בוררות בין שני הגבירים המפורסמים, הגביר ויטנברג מדווינסק והגביר שוורץ מסמולינסק. הללו בחרו בר' אהרן ובחסיד נוסף כשני בוררים שידונו בסכסוך שהיה להם, וכעת הם צריכים לצרף אליהם בורר שלישי. ר' שמואל נענה בחפץ לב, ולאחר ארבעה ימים הצליח, יחד עם שני הבוררים האחרים, להסדיר את כל הסכסוכים שהתגלעו בין הגבירים. הללו שילמו לבוררים ביד נדיבה, ור' שמואל השתכר סך של שש מאות רובל על עמלו.

הוא ראה, אפוא, כיצד ברכת הרבי מתחילה להתגשם, והודה לה' על הכסף ששלח לו כדי לקנות מצרכים בסיסיים עבור משפחתו.

ר' לייב הקשיב בקשב רב לכל פרטי הסיפור. הוא לא ידע כיצד להסביר לרעהו כי בכוונתו להלוות לו את כל הסכום העצום הדרוש לו לצורך עסקיו. הוא חש לא בנוח לספר לו על הגערה שקיבל מהרבי. "וכעת, מה יהיה? כיצד מתכנן אתה להשיג את דמי המקדמה כדי לשלם על הסחורות ולהשיט את הרפסודות ליעדן?", הוא תמה.

"הבט, הלא הרבי יודע כי אי אפשר לקנות בידים ריקניות. אם הוא בירך אותי שהקדוש ברוך הוא יזמין לי קניות טובות, הרי בכלל כה שגם יזדמן לי הכסף הדרוש לקניות אלו", השיב ר' שמואל במנוחת הדעת.

ר' לייב היה אחוז התפעלות מגודל מידת הביטחון של ידידו. "בקשר לכסף שעליך לתת לסוחרים עבור העסק – אין לך מה לדאוג! הבאתי עימי סכום כסף בדיוק לצורך כך", אמר ר' לייב בהחלטיות תוך שהוא מוציא את שטרות הכסף העולים לסך שלושת אלפים רובל. "קח את הכסף בתורת הלוואה, והחזר לי את הכסף לאחר שתמכור את הסחורות ותרוויח סכום נאה".

ר' שמואל הביט בחברו כלא מאמין. "לא אקח ממך הלוואה כזו. הלא ככלות הכול מדובר במסחר, ובמסחר אי אפשר לדעת אם מרוויחים ומתי מרוויחים. אינני מוכן לסכן את כל כספך! אינני נוטל ממך את הכסף בשום אופן!".

נאלץ ר' לייב לספר לו את כל האמת, וגולל בפניו את דבר הפגישה שהייתה לו עם הרבי, והציווי שקיבל. ר' שמואל האזין בתשומת לב לדברים, ולבסוף הפטיר: "נו, אתה קיימת את ציווי הרבי בשלמות, ומחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. אך אני אינני מוכן ליטול את הכסף".

לא הועילו כל שכנועיו של ר' לייב, ר' שמואל עמד איתן על סירובו. לר' לייב לא נותרה ברירה אלא לקום ולנסוע לליובאוויטש. כשהגיע, נכנס אל הרבי וסיפר לו על סירובו של ר' שמואל, תוך שהוא מניח על שולחנו של הרבי את צרור השטרות.

ביום שני בשעות הבוקר הגיע המשרת של הרבי לויטבסק והביא חבילה חתומה מאת הרבי לר' שמואל, ובה פתק עליו כתוב בזה הלשון: "הנני שולח לך שלושת אלפים רובל לסחור בהם עד אחר זמן מכירת הסחורה בריגה, ותצליח".

ר' שמואל נסע לריגה עם הכסף, קנה רפסודות עמוסות בסחורה, מכר אותן והרוויח סכומים גדולים. במקביל, נסע ר' לייב פוזין למוסקבה וסיפר לסוחרים על האסון שפקד אותו. להפתעתו, הודיעו לו הסוחרים כי הם מוכנים להשתתף בכיסוי הנזק, ובינתיים ייתנו לו סחורה חדשה בהקפה. עסקיו של ר' לייב החלו שוב לשגשג. אם לא די בכך, בעונת הקיץ הוא זכה בגורל בסכום של חמישה עשר אלף רובל, קנה בכסף סחורה בזול, והצליח בכל מעשיו.

שניהם, ר' שמואל ור' לייב, נעשו גבירים גדולים ומפורסמים, מחזיקי תורה ומכניסי אורחים שביתם פתוח לכל נצרך.

סיפורי חסידים, עמ' 353