מי שמכיר את אזור ס. לואיס, בארה"ב, יודע שהיא ממוקמת סמוך לחיבור שני הנהרות המפורסמים, המיסיסיפי והמיזורי.
מספרים על מתמיד אחד שישב בביתו בצפון ס. לואיס ולמד תורה, כשלפתע שיטפון גדול הגיע. הנהרות עלו על גדותיהם. כולם כמובן ברחו מאימת המים, ורק המתמיד שלנו נשאר והמשיך ללמוד תורה – כאילו כלום לא קרה. המים כבר הגיעו לחלון. הוא הציץ מהחלון וראה סירת הצלה. הנהג שבסירה צעק לו – "כבוד הרב, בוא ואציל אותך!" הוא ענה – "אין צורך, אלוקים כבר יציל אותי", והמשיך ללמוד תורה.
למתמיד כבר לא היתה ברירה, הוא עלה לקומה השניה כי המים המשיכו לטפס ולעלות, והגיעו כבר לתקרה, והוא כמובן המשיך ללמוד. המים הגיעו כבר לחלון הקומה השניה, ועוד סירת הצלה חולפת לה ליד הבית. הפעם זו סירת משטרה. השוטרים שישבו בתוכה צעקו לו – "כבוד הרב בוא. אנחנו נציל אותך"! "אין צורך. אלוקים כבר יציל אותי." והוא נעץ את עיניו חזרה בגמרא, ממשיך ללמוד תורה...
והמים, גם הם המשיכו...
ושוב לא היתה לו ברירה. הוא עלה עם הגמרא שלו על הגג, כי המים כבר הגיעו עד לתקרת הקומה השניה.
נשא המתמיד את עיניו וראה הליקופטר הצלה חג מלמעלה. הטייס אף הוא הבחין בו, כל כולו מוקף במים על הגג של הקומה העליונה.
המסוק הנמיך טוס, והטייס צעק לו "כבוד הרב אני אזרוק לך חבל. קשור אותו סביב המותן, וכך אציל אותך"! ההוא עונה לו "אין צורך, אלוקים כבר יציל אותי."
אבל תוך כמה דקות הוא טבע במים...
משעלה הוא למעלה, לשמים, והתייצב בפני בורא העולם בישיבה של מעלה. הוא פנה לאלוקים בזעקה – "למה? הרי כל כך האמנתי בך! למה לא הצלת אותי???"
ענה לו אלוקים: "שלחתי לך 2 סירות הצלה, והליקופטר. מה עוד יכולתי לעשות?