היה זה לאחר ששאול המלך נמנע מלהרוג את אגג מלך עמלק והקב"ה החליט לקחת ממנו את המלוכה ולהעבירה לדוד בן ישי. ה' הורה לשמואל הנביא ללכת לבית לחם ולמשוח את דוד למלך. כמובן, שמואל חשש ללכת, שמא המלך ישמע את הדבר ויהרוג אותו. ואז ה' הציע לו הצעה מעניינת (שמואל א, טז,ב): לקחת איתו עגל ולומר לאנשים שהוא בא לזבוח זבח לה' ובתוך חגיגת הזבח למשוח את דוד למלך בלי למשוך יותר מדי תשומת לב.
== פרשנות: ==
מדהים. במקום שה' ירגיע אותו ויאמר: 'אתה שליח מצווה ושלוחי מצווה אינם ניזוקים. אני אכה את האנשים בסנוורים שלא יראו אותך' - ה' מורה לו לגנוב את דעת הבריות ולומר חצי אמת ובלבד לבצע את המשימה בדרך הטבע[[:קובץ:///C:/Users/user/Desktop/וישב עו.doc# ftn1|[1]]]. מכאן שה' לא ממהר לעשות ניסים. ----[[:קובץ:///C:/Users/user/Desktop/וישב עו.doc# ftnref1|[1]]] יתירה מכך: מובא בכ"מ ש"אין סומכים על הנס" ואפילו במקום שמורגל בניסים. למשל, בירושלמי יומא פ"א ה"ד, שאין מאכילים את הכהן הגדול בערב יוהכ"פ, שמא יראה קרי - ואפילו שאחד מהעשרה ניסים בבית המקדש היה שלא ראה קרי. עוד מובא בירושלמי שקלים פ"ו ה"ג שעשו שולחנות של שיש בשולחן לחם הפנים ולא של כסף, מפני שהכסף מרתיח – ואף שהיה נס בלחם הפנים שהלחם היה עדיין חם כשסילקו אותו. [עוד הובא ברמ"א יו"ד סימן קעט שיום שמקובל לפי האצטגנינות שהוא לא טוב להתחלת מלאכה, כמו שני ורביעי, אין מתחילים בו, "שבמקום שיודע שהוא כנגד המזל, לא יסמוך על הנס"].