מילים: מתוך תנא דבי אליהו זוטא / מובא בספרו של החפץ חיים “חומת הדת“ פרק י”ד
''אין ישראל נגאלין
לא מתוך הצער
ולא מתוך השעבוד
ולא מתוך הטלטול
ולא מתוך הטירוף
ולא מתוך הדחק
ולא מתוך שאין להם מזונות
אלא מתוך עשרה בני אדם
שהם יושבים זה עם זה
וכל אחד מהם קורא ושונה
עם חברו וקולם נשמע''
המקור
אליהו זוטא (ישועות יעקב) פרשה יד
תדע לך שכן הוא שהרי אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד, ולא מתוך הטלטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק, ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע, שנאמר ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש (עובדיה א' י"ז), וכן מצינו באבותינו הראשונים שלא נגאלו ממצרים אלא מתוך ד"ת אע"פ שלא הגיעו עדיין לארבעים יום של קבלת התורה ולא באו עדיין לידי אותה השעה אלא עשו תורה לכל ימיהם לכך נאמר בהם וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו'.
- גירסא זו הובא בכתבי החפץ חיים ובהרבה ספרים.
אליהו זוטא (איש שלום) פרשה יד
אפילו יחיד אחד שבישראל שרוי בסופו של עולם, אלף נהרות לפניו, הקדוש ברוך הוא בוקע (עולם) [כולם] ומביאו אצלו, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה אותנו ממצרים וגו' (ירמיה ט"ז י"ד, כ"ג ז'), ואומר כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע ישראל מארץ צפון וגו' (שם /ירמיהו/ כ"ג ח'), מנין, תדע לך שכן, שאין ישראל נגאלין אלא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד, לא מתוך הטילטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדחק, לא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהן זה אצל זה, והיה אחד מהן קורא לחבירו ואין קולו נשמע1, שנאמר ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש וגו' (עובדיה א' י"ז), שכן מצינו באבותינו הראשונים שלא נגאלו ממצרים אלא מתוך הטובה, ולא הגיעו (לתוך) [לסוף] ארבעים יום עד שבאו לידי שעה אחת, עשו תורה כל ימיהם לא נאמר בהם שמעתי את תלונות בני ישראל, ירדו לידי תרעומת שעה אחת ונאמר בהן שמעתי את תלונות בני ישראל (שמות ט"ז י"ב), מנין, תדע לך שכן, שאין ישראל ניגאלין אלא אם כן פרין ורבין והוין מליאי של עולם, שנאמר כי ימין ושמאל תפרוצי וגו' (ישעיה נ"ד ג').
ובהערות וביאורים גליון 899 העיר הרב ש.מ. רייניץ מהסיפור על הגאון ר"ח צאנזער זצ"ל (בספר בית שלמה סטריזוב-מונקטש) כי אמר פעם בזה"ל: "אם הי' לי באפשרותי למצוא '''ולצרף איתי ט'''' אוהבים וידידים נאמנים אשר לבבם כלבבי . . היינו הולכים לשוח בשדה,'''ולהפציר''' בתפילות ובתחנונים '''ולא נשוב אל בתינו''' עד אשר ישראל נושע בה' תשועת עולמים בגאולת עולם '''בביאת משיח בן דוד''' והוסיף: "אחד יש לי - מחותני ר' שלמה מסטריזוב, וחסר עוד שמונה". (מ.א.)
Footnotes
-
באוצר פירושי הראשונים על התפילות (עמ' 783) הובאו דברי הר"י בר יקר: וטוב להתפלל בדמעה, כי שערי דמעה לא ננעלו. ולצעוק עם החזן בעשרה כשאומר סליחות. וכדאמרינן במסכת (אליהו זוטא יד, ה) שלש דברים תדע לך שאין ישראל אינן נגאלים אלא מתוך הצער ... ואין קולו נשמע שנא' ובהר ציון תהיה פליטה, לומר שצועקים כל כך ומתכוונים בתפלתם שאם קורא האחד חבירו, לא יוכל לשמוע, וזו היא צעקה בקול רם. ↩