יהודי אומלל סבל מכל צרות העולם: אשתו חלתה, ילדיו הסתובבו בחוסר מעש, והוא בעצמו פוטר מהעבודה. עצוב ומיואש הלך לבית הכנסת, טיפס על מדרגות ארון הקודש ונשא תפלה לפתרון בעיותיו. בסיום התפילה, ירד אחורה בזהירות (עם הפנים לארון הקדש), ופתאום מעד ונפל.
הוא קם בשארית כחותיו, הרים את העינים לשמים ואמר: "רבונו של עולם, לא רוצה לתת – לא צריך, אבל למה לדחוף"?!