יהודי נכנס פעם אל הרבי הרש"ב וביקש ברכה לצרה גדולה שהוא היה שרוי בה. הרבי ענה שהוא איננו יכול לעזור לו!. היה מדובר בצרה באמת גדולה, והיהודי התיישב בבית הכנסת ופרץ בבכי נסער. אחרי שישב ובכה במשך שעה ארוכה, הוא ראה את אחיו של הרבי, הרז"א, וסיפר לו את כל הסיפור.
האח התפלא מאוד, ונכנס לחדרו של הרבי ושאל 'היתכן'? יהודי מבקש ברכה, ואתה אומר שאינך יכול לעזור, עד שהוא פורץ בבכי נסער מרוב צער?!. הרבי ביקש לקרוא ליהודי שוב ובירך אותו בברכה גדולה.
ביאור
מה היה כאן? בתחילה, היהודי נכנס עם תחושת חשיבות עצמית, ולכן מצד מצבו הרוחני, הוא לא היה ראוי לברכה כל כך גדולה שמצריכה רחמים עליונים רבים. אולם אחרי שהוא בכה וקילף את השכבות שכיסו על הנשמה שלו, והתקרב לקב"ה, הדבר פעל בו מציאות חדשה שראויה לברכה של הקב"ה.
מקור: לקו"ש חכ"ד/227, ובכ"מ.