מאת הרב יצחק קפלן, אשדוד
הוריי עלו מברוקלין אל העיר צפת בשליחות ישירה מהרבי לפני ארבעים שנה בדיוק. שבועות ספורים לאחר בואם פרצה, כידוע לכולנו, מלחמת יום הכיפורים.
הם היו עולים חדשים מאוד, אבל מלאים ברצון טוב לעזור ולסייע ככל האפשר. אבי ז"ל פנה לבסיס פיקוד הצפון בצפת, ושאל אם יוכל לעזור במשהו.
התברר שלאבא היה נכס יקר מאוד: רכב. באותה מלחמה, שתפסה אותנו לא ממש מוכנים, כל רכב היה חשוב, ובצפת הקטנה אפשר היה לספור את בעלי הרכבים על אצבעות הידיים. מאותו רגע הפך אבא לחייל מן המניין, שתפקידו לנהוג ברכב ולהסיע חיילים ממקום למקום.
בהזדמנות מסויימת תיאר לנו אבא תמונה אחת מאותם ימים, כאשר נשלח בשעת לילה להוביל חיילים ליעד כלשהו. אבא כמובן לא הכיר את הכבישים ונסע לאן שהורו לו החיילים שבתוך הרכב. העניין הוא, כפי שהמבוגרים בינינו זוכרים, שבימי המלחמה הקשים הונהגה בארץ האפלה מוחלטת. גם נר קטן אסור היה להדליק בלילה. מובן אפוא שבכביש שררה אפלה גמורה.
אבא נוהג ברכב, ואינו רואה דבר. הוא לא מכיר את הכבישים. מבחינתו, בכל פינה עלול לארוב לו איזה צוק או תהום. הוא חושש מכל תזוזה.
אבל המפקד מאחור אומר לו: סע! סע! אני מכיר את הדרך. סמוך עלי. פשוט תיסע!
ואבי - חייל או לא חייל - נסע...
קשרים
קריעת ים סוף
החשש הזה - להתקדם אל הלא-נודע - מוכר לכולנו. אנחנו חוששים לעשות צעד קדימה, חוששים ממה שימתין לנו אחרי הצעד הבא.
עם ישראל, בדרכו ממצרים אל המדבר, נעצר לפני ים סוף. מאחוריו המצרים ולפניהם הים. מה עושים?
[אפשר להכניס כאן על הד' כתות שעל הים, לתאר היטב מה כל 'מפלגה' טענה, ואז לשאול: מי צודק? (ואנשים מצפים שתגיד שהתפילה היא הכי חשובה וכדומה) ואז להכריז: אף אחד לא צודק! משה רבינו שולל את כל האפשרויות וכו', עד "ה' ילחם לכם" - לאלה שרצו להילחם, "ואתם תחרישון" - לאלה שרצו להתפלל.למה? מה רע להתפלל? ואם אף אחת מהאפשרויות היא לא הפתרון - אז מה הפתרון? והתשובה היא - סע! דבר אל בני ישראל ויסעו. ולהמשיך כבפנים.]אבל הקב"ה פנה למשה רבינו: "מה תצעק אלי?! דבר אל בני ישראל - ויסעו". הקב"ה אומר למשה: סע! מה יש לחשוש? מה יש לדאוג? הרי אני מוביל אתכם אל הר סיני. סמכו עלי. פשוט תסעו. אם בדרך יש ים - הוא ייבקע. אם יש הר - הוא יתמוסס.
הדרך של כל אחד מאתנו אל הר סיני רצופה חששות רבים, וזה עלול לגרום לנו להישאר תקועים במקום ולא להתקדם. כיהודים, עלינו לשמוע את קולו של הקב"ה הדוחק בנו ואומר: סע! סמוך עלי. אני מכיר את הדרך. אני מוביל אותך ואני מנחה אותך. פשוט תיסע. ואנחנו, חיילים או לא חיילים, צריכים לתת את האמון - ולנסוע.