רבי אליעזר חלה ונטה למות. נכנס רבי יוחנן לבקרו והחל רבי אליעזר לבכות. שאל אותו רבי יוחנן על מה הוא בוכה? אם על זה שלא למד מספיק תורה בחייו, הרי נאמר אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אם על זה שלא הביא פרנסה בהרחבה, הרי לא כל אחד זוכה לשני שולחנות של גשמיות ורוחניות? ואם בגלל שלא עלינו נפטר לו ילד בחייו, הרי גם על זה אין לבכות משום שאלו ייסורים של אהבה, כמו שחווה רבי יוחנן בעצמו, שלא עלינו קבר עשרה ילדים בחייו. שלל רבי אליעזר את הכול ואמר שלא על זה הוא בוכה.
אני בוכה עליך, רבי יוחנן, על היופי המדהים שלך שיבלה בעפר. הסכים עימו רבי יוחנן שעל זה ראוי לבכות ושניהם דמעו.
ברכות ה,ב.