נשיקה חסידית
בשנת תרמ"ד, כשהיה הרבי הריי"צ ילד קטן, התגורר אביו, הרבי הרש"ב, בדירה קטנה בת שני חדרים. חדר אחד שימש כחדר שינה, והחדר הסמוך היה חדר המגורים שבו היה יושב הרבי ולומד. בחדר זה עמדה גם העריסה של הילד הקטן, יוסף יצחק.
באותה תקופה היה לרבי סדר לימוד קבוע יחד עם החסיד המפורסם ר' יעקב מרדכי בעזפאלוב מפולטאבע[1], שהיה בן בית בבית הרבי. פעם ישבו הרבי והחברותא שלו בשעת ליל מאוחרת והגו בתורה, כדרכם. הפעם הם עסקו בהיבטים תורניים שונים בנושא בנים וילדים. האורח, ר' יעקב מרדכי, הביט על הילד יפה התואר, שישן באותה עת במיטתו. פניו, שהיו תמיד מאירות וקורנות, האירו בשנתו באור מיוחד. פנה ר' יעקב מרדכי אל הרבי ואמר: "טוהר פניו של הילד מעיד על קדושתו ועל טהרת מחשבתו".
המילים הללו עוררו אצל הרבי חשק עז לקום ולהעניק לבנו נשיקה אבהית. לאחר מחשבה החליט להמיר את הנשיקה שרצה לתת לבנו במתנה מסוג אחר - מאמר חסידות. הוא ישב וכתב עבור בנו את המאמר הפותח במלים "מה רבו מעשיך ה'", כתמורה לנשיקה שרצה להעניק לו.
חלפו שנים. בשנת תרנ"ב, כאשר מלאו לרבי הריי"צ שתים עשרה שנים, קרא לו הרבי הרש"ב, נתן לו במתנה את העתק מאמר החסידות המיוחד שכתב עבורו שמונה שנים קודם לכן, ואמר: "קבל נא ממני "נשיקה חסידית". בבוא הזמן אסביר לך את פשר הדבר".
רק ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת תרנ"ו, סיפר הרבי לבנו את כל סיפור המעשה.
ליקוטי שיחות, חלק א, עמ' 138. רשימות היומן, עמ' קצא. תורת מנחם, חלק לג, עמ' 30 ----[1] נמנה עוד על חסידיו של הרבי המהר"ש ואף הוסמך על ידו לרבנות. משכיל מופלא ועובד ה'.