סיפורי חסידים - זוין
חסיד של הסבא משפולי, היה חשוך בנים. בכל עת היה פונה ומבקש רחמים מהצדיק, אך לא היה נענה. פעם אחת החליט היהודי להתעקש ולא לעזוב את הרבי, עד שיבטיח לו בנים. הצדיק היה עסוק באותה שעה במחשבותיו בעולמות העליונים והוא הפציר בחסיד שיניח לו, אך החסיד התעקש ולא הניח לו, ואז הסבא אמר בכעס: 'גוזרני עליך שלא יהיו לך ילדים לעולם'.
לימים, ביקר היהודי הזה בעיר קוריץ לרגל עסקיו. הוא הבחין בהנהגתו של רבי פנחס מקוריץ, שהיה אז אדם צעיר ולא מפורסם, והוא הבין שמדובר באיש גדול. בערב פסח, הוא הלך לביתו של הצדיק ושאל את הרבנית, אם חסר לה משהו מצרכי הפסח. "משהו, שאלה הרבנית, והרי בבית אין כלום לחג". מיהר האיש אל השוק וקנה כל מה שצריך ברחבות גדולה. אחר כך הופיע בעצמו בבית הצדיק לסעודת ליל הסדר.
כשהגיע רבי פנחס הביתה בליל פסח, וראה את השולחן ערוך במיני מטעמים, סיפרה לו הרבנית כי היהודי הזה קנה הכל. אחרי שני כוסות, שאל רבי פנחס את היהודי לפשר מעשיו והוא סיפר הכל. על צערו שאין לו ילדים ועל ההבטחה הקשה של הסבא משפולי. הרים הצדיק את העינים ואמר: "אם יש לי זכות בשמים, אני גוזר שיהיו לך השנה ילדים".
נעשה רעש גדול בשמים ולא ידעו כוחו של מי יותר גדול. ואז החליטו כך בבית דין של מעלה: מי משניהם שלא נשבע מעולם – אפילו על אמת - ה'דיבור' שלו קדוש יותר ובמילא הוא זה שיתקיים. מצאו ובדקו כי רבי פנחס לא נשבע מעולם, ולכן דבריו היו אלו שהתקיימו.