מאת הרב אריק מלכיאלי
בה
בלימוד התורה ישנם שני חלקים מרכזיים :החומר הלימודי עצמו. מהלך הסוגיה, השכל וההבנה והשגה של העניין.'כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים'. וישנו חלק נוסף. קצת יותר מיסטי. הרגשת האלוקות והקדושה שבתורה.
קל מאוד להשאב אל תוך ההגיון שבתורה ולשכוח את מקור חוצבה האלוקי הרוחני הקדוש. הרבה למדו תורה ושכחו מנותן התורה. בדוגמת אדם היסטוריון, היכול להישאב לנושא חקר השואה על כל פרטיה ומאורותיה הכרונולוגיים, ויחד עם זאת ללקק גלידה תוך כדי תיאור הזוועות. הוא כרגע עסוק בנתונים ולא בחוויה ובמהות.
לימוד התורה יכול להיות איסוף נתונים יבש. ויכול להיות חווייה מדהימה ומרוממת של פגישה וממשק בלתי אמצעי עם נותן התורה שרוחו מרחפת על כל אות ואות שבה.'כל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא'. באנלוגיה גסטרונומית, ניתן לדמות זאת למחקר שנערך לאחרונה המלמד, שאדם האוכל מאכל מיוחד וטעים ונהנה ממנו, אין זה מגיע כלל להנאה שתיווצר כשבאמצע מעדכנים אותו שאת זה הכין שף בינלאומי. מכאן ולהבא הטעם של המאכל יערב לו פי כמה. הוא יחפש ויחוש את הארומה והמרקם היוקרתיים האופיינים לשף הידוע. כל כולו יהיה בתוך חוויית האכילה..
כך הלומד תורה ויודע שהיא תוצר ומעדן מבית האין סוף הרי שכל טעימה ממנה תלווה בתיאבון ותשוקת קודש של תחושת 'קרבת אלוקים לי טוב'. הלימוד יהיה בחמימות מלטפת של אש התורה הנותנת נחמה, תקווה ותעצומות נפש. 'פקודי ה ישרים משמחי לב'.
תובנה זו הייתה בבסיס הדיון של משה ויתרו חותנו.
יתרו טען שמשה לא יכול להחזיק לבד את הטיפול בכלל ישראל. הוא חייב לשחרר. להאציל סמכויות לבנות היררכיה ושרשרת פיקוד שתנהל את כל העסק.אחרת הוא יקרוס.
משה רבינו לא הבין זאת לבד? זו הרי עצת 'אלף בית' בכל יעוץ ארגוני?
משה ידע גם ידע.הוא הבין שבניהול הידע והנחלתו למטה לעם עצת יתרו היא הנכונה ביותר.לא שייך כמעט אחרת.
אך משה הבין יסוד נוסף וחשוב מאין כמותו.
את הידע כל אחד יכול להנחיל. אך את הארומה החווייתית הקדושה והאלוקית, אין אף אחד שיכול להעביר אותה בכזו רזולוציה מדוייקת וחיה כמותו. הוא שהיה כלי ראשון של קבלה מנותן התורה, הוא שהיה מבחר מין האנושי ורבם של כל הנביאים אשר ידעו ה' פנים אל פנים, אף אחד לא יכול להעביר את התורה בכזאת רמת מתח עוצמתי ואנרגטי. יכול להיות שבבניית מדרג של שרי אלפים מאות ועשרות, הידע יהיה נגיש ומהיר יותר, מאשר אם משה ינהל זאת לבד. העם יקבל וישמע פחות . אבל האיכויות יהיו אחרות. לגמרי. באין ערוך. ולמען זאת, שווה גם שווה הנוהל העכשווי שכל דורש אלוקים יתייצב מול משה רבינו בכבודו ובעצמו ויחוש ויקלוט את המסר האלוקי בצורה הכי אורגינלית שאפשר. ללא חיקויים. גם אם הם כאלה הנאמנים לגמרי למקור.
מי שזכה להיות במגע עם צדיק אמת יודע וחש היטב את האפקטיביות והרוממות שיש בקשר הישיר שאין לא תחליף כלל. משפט אחד של צדיק הנאמר למול עיניו ואוזניו של אדם הנמצא אצלו ביחידות, יכול לגרום מהפך ושינוי בחייו של180 מעלות. שום לימוד וקריאה אישית בספרים או שמיעת שיעורים ולו מאנשים חכמים מאוד לא יכול היה להביא לתוצאה זו. האפקטיביות שיש במפגש ישיר עם אוטוריטה נעלית אין לה תחליף.
בגלל תובנה זו רצה משה בתחילה שבכלל כל הקשר שלהם יהיה ישירות מה'. וכשעם ישראל טען שאינו יכול לעמוד בכך הוא אמנם וויתר, אך הביע את מורת רוחו הגדולה מכך. בתור בדיעבד ובדלית ברירה, הוא התפשר וטיפל בהם. אך על פחות מכך הוא לא היה מוכן בכלל לחשוב על כך.
בסוף הוא קיבל הנחיה אלוקית כן לעשות זאת. כי גם אם העיקרון הוא נכון, אך יש גם חשבונות של פרקטיקה. בסוף הרי משה יסתלק ואם כל הקשר יהיה בנוי רק עליו, העם יקרוס. חייבים לבנות היררכיה שגם בהעדר משה המערכת תמשיך לגדול ולהתעצם. לא מספיק צדיק הדור יש צורך גם בעשה לך רב אישי וזמין. גם אם הוא קטן ובאין ערוך למשה. בנוסף, עצם מינויים של המיני-מנהיגים ע"י משה ושהייתם בצלו תיתן להם את ההשראה הנכונה מרוחו שתיתן בהם רוממות הרוח ואת היכולת לכווין את האמת.
מקורות:תניא בהקדמת המלקט.לקוטי שיחות חלק ט"ז יתרו.