רב, היה גדול אמוראי בבל, וכשהוא נפטר, ישב שמואל על כסאו ומילא את מקומו. פעם הוא קיבל איגרת מרבי יוחנן, שהיה גדול חכמי ארץ ישראל ובו כתב לו: "לכבוד חברינו שבבבל" ולא "רבינו שבבבל". היה מובן מזה שרבי יוחנן אינו מקבל את מנהיגותו החדשה של שמואל.
הלך שמואל ושלח לו לוח שנה של שישים שנה קדימה עם חשבונות העיבור. אמר רבי יוחנן, "אני רואה שהוא יודע חשבון, אבל זה לא אומר שהוא יודע ללמוד". שלח לו שמואל שאלות רבות בהלכות טריפות של בעלי חיים, והוכיח לו כי הוא יודע ללמוד היטב... אמר רבי יוחנן "כזה גדול יש בבבל, אילך ואראה אותו". אבל לפני שהוא יצא לכזה מסע, הוא פנה לילד ואמר לו "פסוק לי פסוקך", והילד ציטט פסוק מספר שמואל "ושמואל מת"! הבין מזה רבי יוחנן ששמואל מת והנסיעה שלו מיותרת.
[למעשה, הגמרא מוסיפה כי שמואל היה עדיין חי, אך משמים לא רצו שרבי יוחנן יטרח את הנסיעה הארוכה לבבל].