בעיר ליאון בצרפת הייתה סטודנטית יהודיה שלמדה באוניברסיטה ובמקביל הייתה הולכת לשיעורים בבית חב"ד. פעם מסר השליח שיעור על מזוזה והחשיבות שהיא תעמוד בדלת ותפגין באופן ברור את האמונה בבורא עולם. הסטודנטית התרגשה מהדברים והחליטה לקבוע מזוזה בפתח דירתה.
היא החזיקה מעמד כמה שבועות, עד שחבריה שכנעו אותה שזה מסוכן שהשכנים המוסלמים יראו באופן בולט שזה בית יהודי – והיא הסירה את המזוזה.
למחרת נשמעת נקישה שקטה בדלת שלה. עמד בפתח איש זקן. היא הכירה אותו באופן מעומעם בתור הדייר מהקומה הרביעית. הוא ביקש לדעת, להיכן נעלמה המזוזה שעמדה בפתח? היא התפלאה מה לו ולמזוזה והוא סיפר: הוא איבד את משפחתו באושוויץ ומאז ניתק את הקשר עם העם היהודי. לפני מספר ימים, התקלקלה המעלית בבנין והוא נאלץ לעלות ברגליו עד הקומה הרביעית והנה הוא רואה פתאום מזוזה. שלושים שנה הוא לא ראה דבר כזה. ברגע אחד הוא שב לילדותו ולבית הוריו, לאימא שמרימה אותו לנשק את המזוזה לפני שהוא יוצא מהבית – והוא חש אבוד מול הגעגוע שהתעורר בו. הוא החליט לעצמו כי לא יעלה יותר במעלית, אלא יעבור כל יום על יד המזוזה וייתן לה נשיקה קלה. והנה הוא עבר כאן והמזוזה איננה...