שבירת הלוחות הימני (הבר)

מאת הרב חיים הבר

דרשה לפרשת ואתחנן, יתרו וחג השבועות, בנושא:

פתיחה: לשבור את הלוחות

הבדיחה שלנו עוסקת בשבירת הלוחות, אבל שבירה מסוג אחר. מספרים על קהילה רפורמית שקנתה בית כנסת אורטודוקסי מקהילה שנסגרה. חברי הועד הריפורמי החליטו על שורת שינויים שיאפשרו לבית הכנסת להיות 'טמפל' ריפורמי כהלכתו... דבר ראשון הורידו את המחיצה, כדי לערבב בין גברים ונשים בשם ה"שוויון", דבר שני התקינו מערכת רמקולים, כדי שה"רבה" תוכל לתת את הדרשה בשבת.

באמצע בית הכנסת היה תבליט עשוי מאבן של שני לוחות הברית, עם כיתוב של עשרת הדיברות בשני טורים. חמש הדיברות הראשונות בטור הימני עוסקות בעיקר במצוות שבין אדם למקום, כמו "אנוכי ה' אלוקיך"; ואילו חמש הדיברות האחרונות בטור השמאלי עוסקות במצוות שבין אדם לחברו, כמו "לא תרצח" וכדומה.

חברי הועד החליטו שהם רוצים לשבור את הלוחות ולהוריד מהם את הטור הימני. הנימוק שלהם היה פשוט: אנחנו לא מאמינים באלוקים אלא רק במוסר האנושי. לנו מספיקים הערכים המוסריים של קדושת החיים ב"לא תרצח", התא המשפחתי ב"לא תנאף", צדק ויושר ב"לא תגנוב" ו"לא תענה ברעך עד שקר", והסתפקות במה שיש ב"לא תחמוד". והרי בשביל להיות מוסרי, לא צריך להיות אדם דתי ומאמין. גדולי הפילוסופים לא היו מאמינים, וארגוני זכויות אדם וזכויות בעלי חיים הם לא ארגונים דתיים. בקיצור, הכי חשוב להיות "בן-אדם", "מענטש", ולא צריך את האמונה בה'.

אי לכך, שלחו את הגבאי לשבור את הלוחות באמצע ולהסיר את הלוח הימני.

הגבאי ידע לקרוא רק באנגלית ולא שום מילה בעברית. סוף סוף, מדובר בגבאי של קהילה רפורמית... כשהגיע לשבור את הלוחות, במקום לשבור באמצע, שבר בטעות קצת שמאלה. כך יצא שהוא הוריד מכל השורות של הלוח השמאלי את המילה "לא", ונשארו המילים "תרצח", "תנאף", "תגנוב", "תענה ברעך עד שקר", תחמוד"...

אני לא יודע אם הסיפור היה או לא היה. מה שבטוח שמאחורי הסיפור מסתתר רעיון עמוק ואמיתי.

טוענים אנשים: בשביל להיות מוסרי, לא צריך את התורה. המוסר הוא משהו שההיגיון האנושי מגיע אליו בכוחות עצמו.

אולם האמת היא, שכאשר מורידים את "אנוכי ה' אלוקיך", באופן טבעי מורידים גם את ה"לא" מהלוח השמאלי.

הוכחה נוראית לכך סיפקה לנו השואה. היה כאן עם שביצע את מעשים זוועתיים בכל קנה מידה, מסוג שלא נראה אף פעם בהיסטוריה. אפשר לחשוב שמדובר בעם ברברי, פרימטיבי, אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב, איזה שבט אינדיאני מהג'ונגל... אבל לא, לפתע אתה מגלה שהעם הגרמני היה העם הכי מתורבת באותה תקופה. גרמניה הייתה ערש הנאורות, וגדולי הפילוסופים יצאו ממנה. האוניברסיטאות הכי חשובות, המדענים הכי דגולים – כולם חיו בגרמניה. גרמניה נשאה את דגל המוסריות, האתיקה וההומאניות באותה תקופה. היא הייתה המדינה הראשונה שבה נחקקו חוקים למען זכויות בעלי חיים, כלבים וחתולים.

ודווקא העם הזה הידרדר לשפל מוסרי חסר תקדים, שהתבטא בשואה הנוראה. איך זה יתכן?

התשובה היא, שהורידו את ה"אנוכי ה' אלוקיך", וממילא הורידו את ה"לא" מה"לא תרצח". כאשר המוסר מתבסס על השכל האנושי, הוא גמיש בדיוק כמו השכל האנושי. המוסר הופך להיות פלסטלינה בידי האדם. יום אחד השכל מבין כך, ויום שני מבין אחרת. כאשר יחליט שהוא רוצה לרצוח מישהו, מיד השכל יעניק שורה ארוכה של תירוצים ויסביר כיצד הרצח הזה הוא דווקא מעשה הומאני.

כך, לדוגמה, החליטו הגרמנים כי מותר לרצוח את בני ה"גזע הנחות", וכן מותר לרצוח קשישים וחולים כי אינם מועילים לחברה. אותו שכל שאמר שרצח אינו מוסרי, הוא אותו שכל שנתן את הלגיטימציה לרצח הכי שפל.

לעומת זאת כאשר היסוד של המוסר זו האמונה ב"אנוכי ה' אלוקיך" – או אז כל דבר הוא מוחלט. לא תרצח זה לא תרצח באופן מוחלט. לא קשישים, לא חולים סופניים, לא עוברים וכדומה. לא תנאף הוא מוחלט. לא תגנוב הוא מוחלט, גם לא לגנוב מאנשים עשירים וכדומה.

כי אם מורידים את "אנוכי ה' אלוקיך" – מהר מאוד מורידים גם את ה"לא". ואם רוצים לשמור על ה"לא תרצח", צריך לזכור שהכול מתחיל ב"אנוכי ה' אלוקיך".