חנוכה תש"ם (1979) היה ציון דרך משמעותי בפרסום החג להמונים. אחרי אלפי שנים בהם נהגו ישראל להדליק את החנוכייה בצנעה על פתח הבית, עורר הרבי מלובאוויטש לצאת אל הרחוב ולהאיר אותו באור הנרות. באותה שנה העמידו לראשונה חנוכיית ענק במדשאות הפארק על יד הבית הלבן והנשיא ג'ימי קרטר בכבודו ובעצמו יצא להדליק את החנוכייה.
זה היה הלילה הרביעי של חנוכה. הנשיא הדליק את השמש ואחד מעוזריו היהודיים בירך את הברכות והדליק את ארבע הנרות. הקהל מחא כפיים והתזמורת החלה בשירת מעוז צור, אך אז התרחשה תקלה. הנשיא פנה אל השליח שיזם את הטקס ושאל למה הפסיקו את ההדלקה? מדוע רק ארבעה נרות דולקים ועוד ארבעה חשוכים? השליח השיב, שכך היא המסורת.
אולם הנשיא התעקש: "זה לא מכובד שמנורת נשיא ארצות הברית של אמריקה, תהיה חשוכה בחציה. אני מבקש שתדליקו את כל הנרות". יודעי דבר הסבירו כי ההתעקשות של הנשיא נבעה גם ממצב רוחו הירוד באותם ימים. אלו היו ימי המשבר הדרמטי סביב "בני הערובה האמריקנים באיראן", בו סטודנטים איראנים צרו על השגרירות האמריקאית בטהרן והחזיקו 52 אנשי צוות כבני ערובה – ולכן הנשיא השתוקק אל האור ומצא סימן רע בחצי המנורה החשוך.
השליח הלחוץ – שאינו אדם חלש אופי כלל – ניסה לשלוף ממוחו כל היתר אפשרי: זאת רק מנורה לפרסומי ניסא, כבר סיימו את ההדלקה הרשמית וכו' וכו' – והדליק את כל שמונה הנרות.
למחרת, הוא קיבל את המסר הבא מהרבי: "ממך ציפיתי ליותר"...