ר' רפאל מברשיד, תלמיד מובהק של ר' פנחס מקארעץ (נפטר תקפ"ז)
העולם אומרים שבמוצאי שבת קודש צריך לדבר מן הבעש"ט ז"ל אם לא שאין מדברים כלל אבל רק כשמדברין צריך לדבר מהבעש"ט ז"ל.
(פאר לישרים עמ' כ, אות רלא. אמרי פנחס אות נג. וראה הנהגות קבליות בשבת עמ' 436 וש"נ).
הצמח צדק: לספר סיפור על הבעש"ט בכל מוצאי שבת
שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תש - ספר השיחות ת"ש עמוד 173
היינט וועל איך אייך איבערגעבן נאר צוויי סיפורים פון די אלע סיפורי קדש וואס כבוד אמי זקנתי הרבנית רבקה האט מיר דאן דערציילט.
[...]
אין יאר תר"ט בין איך געווארן דעם פעטער צמח צדק'ס א שנור, דיין זיידן'ס פרוי. האט דער שווער גערופן אלע זיינע שניר וואס זיינען אין ליובאוויטש - מיין שוועגערין הרבנית חנה איז געווען בא איר פאטרע דער טשערקאסער - און זיי געזאגט זיי זאלן מאכן א סדר אלע מוצאי שבת דערציילין א סיפור פון הייליקן בעל שם טוב.
האבן מיר געפרעגט צי די כוונה איז בלוי צו דערמאנען דעם בעש"ט אדער צו דערצייילן א סיפור פון בעש"ט, האט דער צ"צ גענפערט, אודאי א סיפור.
איז פון דענסטמאל אן פלעגט יעדן מוצאי שבת אריינגיין צום צ"צ איינע פון זיינע שניר און ער פלעגט דערציילן א סיפור פון בעש"ט, און ארויסגייענדיק פלעגט זי דאס איבערדערציילן אלעמען.
תרגום (ספר התולדות אדמו"ר מוהריי"ץ ח"ב עמ' 139): כיום ברצוני לספר שני סיפורים מאותם סיפורים ששמעתי אז מכבוד אמי זקנתי הרבנית רבקה: [...] בשנת תר"ט נהייתי כלתו של הדוד הרבי ה'צמח צדק'. אסף הרבי ה'צמח צדק' את כל כלותיו שהיו בליובאוויטש - גיסתי הרבנית חנה היתה אצל אבי' בטשערקאס - ואמר לנו לקבוע סדר בכל מוצאי שבת לספר סיפור מהבעש"ט הקדוש. שאלנו אם הכוונה היא רק להזכיר את הבעש"ט או לספר סיפור ממנו, וענה: בודאי סיפור. ומאז סודר שבכל מוצאי שבת היתה אחת מכלותיו נכנסת אליו והרבי ה"צמח צדק" היה מספר לה סיפור מהבעש"ט. וביצאה מחדרו היתה מספרת לנו את הסיפור.
אדמו"ר הזקן: סיפור על הבעש"ט הוא סגולה לאריכות ימים ופרנסה בשפע
ליקוטי דיבורים ח"ב עמ' 508-רנה.
אמר רבינו הזקן: תורה של הסבא - כך היה אדה"ז קורא את מורנו הבעש"ט - הרי המילים עצמן סגולה להשכלה, הבנה ויראת שמים, וכשמספרים סיפור מהסבא הרי זה סגולה לאריכות ימים ופרנסה בשפע.
אז דער רבי פלעגט וועלן איבער זאגן דעם בעש"ט'ס א תרוה פלעגט ער פריער זאגן מיט אזא נוסח "דעם זיידנס א תורה [כן היה אדמו"ר הזקן קורא את מורנו הבעש"ט], איז די ווערטער אליין א סגולה צו השכלה, הבנה און יראת שמים, און אז מי דערציילט א סיפור המעשה פון זיידן איז דאס א סגולה צו אריכות ימים און פרנסה בשפע".
רשימות דברים ח"א עמ' קמא [בהוצאה חדשה עמ' 135]
החסיד ר' הענדל מפלעשצעניץ סיפר, ששמע מהרבנית הצדקנית מרת רבקה אשת כ"ק אדמו"ר מהר"ש, שפעם חלתה אחת מבנותיו או כלותיו של ה"צמח צדק", וסיפרו לכ"ק אדמו"ר הצ"צ שיש לה חום, ואמר למה לא יקראו לפני' משבחי הבעש"ט, שזהו סגולה נפלאה להפטר מחום.
ג' לאו-דווקאות
גירסא בשם רבי ישראל מרוזין
בית ישראל (ז"ק - פיעטרקוב תער"ג) עמ' 24 וצוטט בספרים רבים
אמר [רבי ישראל מרוזין] העולם אומרים כשמדברים במוצאי שבת קודש מבעש"ט היא סגולה לפרנסה וכשמדברים מהה"צ ר' זוסיא זי"ע ומאחי' הה"צ ר' אלימלך זי"ע מאחד מהם היא סגולה ליר"ש ומאחד מהם סגולה לבנים ע"כ וסיים ואני אומר כי לאו דוקא מהצדיקים הנ"ל ולאו דוקא במוצש"ק ולאו דוקא להני מילי הנ"ל [פי' מכל הצדיקים וכל זמן שמדברים מהם היא סגולה לכל דבר].
- רבי ישראל מרוזין נפטר בשנת תרי"א.
גירסא בשם מהר"ש מבעלזא
פאר וכבוד (מונקאטש תרע"א) עמ' כו, ב - סיפורים מהה"ק מהר"ש מבעלזא
הה"ק אמר כי מרגלא בפי הבריות. בשם הצדיקים. כי הוא סגולה לפרנסה לספר במוצש"ק איזה סיפור מסיפורי בעש"ט הק' זלה"ה ואמר הה"ק איך פסיל דעם מאמר. מיט 3 לוגין (שקרים) [א)] לאו דווקא לפרנסה אלא לכל דבר טוב. ב) לאו דווקא במוצש"ק רק בכל פעם ופעם. ג) לאו דווקא מן בעש"ט הק'. רק אפילו מכל הצדיקים. האמיתיים אפי' פון אונז אויך.
- רבי שלום מבעלזא נפטר בשנת תרט"ו.
גירסא בשם אדמו"ר המהר"ש
רשימות דברים ח"ד עמ'רלד (בהוצאה חדשה עמ' 211)
כ"ק הרה"צ מוהר"ר אברהם יהושע העשל מאפטא אמר אם מזכירים במוצש"ק את כ"ק הרה"צ מוהר"ר לוי יצחק מבארדיטשוב זהו סגולה לפרנסה, ואפילו כשמזכירים את שם העיר בארדיטשוב בלבד.
והביא ראי' ע"ז מגמרא מנחות ק' ע"א, מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון'" ופרש"י "ובתלמוד ירושלמי נמצא שלפיכך הי' אומר עד שבחברון ביום הכפורים כדי להזכיר ישני חברון" (היינו זכות אבות), וכן בתוס'.1
ואמר ע"ז כ"ק אדמו"ר מהר"ש, שיש במאמר הזה שלשה "לאו דוקא", לאו דוקא הבארדיטשובער אלא כל צדיק, ולאו דוקא במוצש"ק אלא בכל זמן, ולאו דוקא פרנסה אלא לכל דבר.
כך שמעתי מחברי בליובאוויטש.
ראיתי מי שכותב שכ"ק האפטער אמר שמזכירים את הבעש"ט, וכ"ק אדמו"ר הצ"צ אמר השלשה לאו דוקא.
ועוד נוסחא שמעתי שאיזה צדיק אמר על הבארדיטשעווער, וכ"ק הרה"צ מוהר"ר נפתלי ראפשיצער אמר השלשה לאו דוקא. וכמדומה גירסת ליובאוויטש עיקר, והבוחר יבחר.
- במרגניתא דבי רבנן (הר' יוסף אייזיק סג"ל מפיטשאנקע - תרמ"ו) עמ' קלא: זקיני שמע מנכד הבא"ד [=הבארדיטשובער] הרב הק' ר' לוי יצחק, שאותו הנכד שמע מהרב הק' מאפטא שאמר, כשמדברין מהבעש"ט מסוגל להצלחה, ומהר"ר ברוך מסוגל ליראת שמים, ומהבא"ד [ומהבארדיטשובער] הוא המתקנת הדינין.
- בשמועות וסיפורים ח"א עמוד ד בשם אדמו"ר מהר"ש נ"ע: שלש טעויות העולם טועה. אומרים, מי שמספר סיפור מהבעש"ט במוצש"ק הרי זה סגולה לפרנסה. וכאן ג' טעויות: א' לא רק מהבעש"ט אלא מכל הצדיקים הקדושים. ב' לא רק במוצ"ש אלא בכל עת וזמן. ג' סגולה לא רק לפרנסה אלא זו סגולה לכל הדברים, בני חייא, ומזוני, הכוללים בתוכם כל עניני עוה"ז לטובה ולברכה.
סיכום
מ.א.
ה'מאמר העולם' שיש לספר על הבעש"ט במוצאי שבת מקורה בדור תלמידי הבעש"ט, והובאה כבר ע"י תלמיד רבי פנחס מקאריץ בשם "העולם האומרים".
מה שיודעים בוודאות הוא שסגולת סיפורי הבעש"ט נזכר ע"י אדמו"ר הזקן (ע"י לעיל מליקוטי דיבורים). כמו"כ הצמח צדק טרח לעודד את כלותיו שיספרו סיפורים על הבעש"ט בכל מוצאי שבת (כנ"ל מספר השיחות).
הרעיון של השלשה 'לאו דווקאות' מיוחסת לכמה וכמה צדיקים, והכי מסתבר שנאמרה בדורו של הרה"ק מרוזין, ואח"כ חזרו עליה רבים בכל עדות החסידים. הרעיון של ה'לאו דוקא' אינה להוריד מהערך של סיפורי הבעש"ט במוצ"ש, אלא להדגיש שסיפורי צדיקים הוא תמיד דבר חשוב.
קשרים
- בפרדס חב"ד גליון 12 עמ' 149 הביאו את הלאו דוקא בשם הצ"צ וציינו לספר השיחות ת"ש, אבל נפל שיבוש בציונים, דלהיפך בספר השיחות שם מדגיש את החשיבות לספר על הבעש"ט במוצ"ש דוקא. והמקור הנכון הוא ציון 187 - לקט הליכות ומנהגי שבת קודש עמ' 65 ומנהגי מלך 48. ושם הביא את הלאו דוקא בשם אדמו"ר הצ"צ - וציין ל"רשימות סיפורים", ואולי כוונתו לרשימות דברים הנ"ל.
Footnotes
-
בספר סיפורי צדיקים (סויבלמאן - תרפ"ב) סיפור עט הובא חלק זה של הסיפור בשם רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה (הראשון), וסיים שם דאפילו לא הזכיר שם האבות הטמונים שם, די בכך במה שהזכיר שם חברון. ושם שסיפור על הבעש"ט הוא מסוגל להנפש, מהרבי ר' משה ליב מסאסוב זה הוא מסוגל לפרנסה, וכשמדברים מן הרב מבא"ד [=הבארדיטשובער] זה, זה הוא מסוגל להמתקת הדינים. ↩