במהלך התוועדות אצל הרבי הרש"ב, הורה הרבי לאחד החסידים לומר "לחיים". הלה נטל את הכוס, טעם ממנה כמה טיפות והשאיר את כל השאר. הוא לא היה בעניין...
הרבי הבחין בכך וסיפר סיפור: הייתה פעם שעורה בשדה, שגדלה וצמחה והתנופפה ברוח. כאשר הגיע עת הקציר, קצרו את חברותיה והשעורה הזו נשאה תפילה לאלוקים שהיא לא תישאר כאן בודדה. קצרו אותה והיא שכבה בין כל השעורים בחבילה. הגיעו לבית החרושת לייצור וודקה ושוב פתחה השעורה בתפילה, שהיא לא תתגלגל לפח, אלא יעשו ממנה מעשה של תועלת.
בחרו בה, עיבדו וזיקקו אותה והפיקו ממנה בקבוק וודקה. היא התגלגלה עם כל הבקבוקים לחנות והיא זכתה שאת הבקבוק שלה קנה יהודי, חסיד, שלקח אותו אל השולחן הטהור של הרבי. ושוב השעורה ממשיכה להתפלל, שייקח אותה חסיד אמיתי שיברך כמו שצריך על השתייה ויעלה אותה לעולמות עליונים. אך אתה, סיים הרבי ופנה אל החסיד, שתית רק כמה טיפות מהכוס וכך רוב רובה של השעורה יגיע בסופו של דבר לפח האשפה...