מתוך אתר עיריית תל אביב ובאתר קק"ל. המסר הוא מפי הרב שניאור רסקין והרב שניאור אשכנזי.
ממוזער|דיזנגוף בתל אביב / מתוך ארכיון העירוני של תל אביב ב- 30 במרץ 1921, וינסטון צ'רצ'יל, אז שר המושבות של בריטניה, הגיע בתוקף תפקידו לביקור בארץ ישראל שזה עתה הפכה לחלק מהאימפריה הבריטית הגדולה.
במסגרת הביקור היה אורח גם של תל אביב, והגיע בלוויית הנציב העליון, סיר הרברט סמואל, הברון ג'יימס רוטשילד ורעיותיהם.
תל אביב קושטה לקראת בואם בדגלים, בשטיחים ובפרחים. כדי להדגיש את הצבע הירוק, החליט ועד תל אביב אף לקשט את הדרך שבין בית הוועד לביתו של דיזנגוף בעצים.
מאחר שלא היה זמן מספיק לנטיעת עצים, החליט הוועד לכרות עצי ברוש ואורן מחורשות מקווה ישראל, ולתקוע אותם, פשוטו כמשמעו, בחולות.
כאשר התקרבה מכוניתו של צ'רצ'יל ותזמורת הגימנסיה פצחה בנגינה, החל הקהל להדחק, העצים נפלו ונחשפו גזעיהם הכרותים…
לנוכח המראה הזה פרץ צ'רצ'יל בצחוק ולחש לדיזנגוף: "מיסטר דיזנגוף, בלי שורשים שום דבר לא יצמח כאן…"
זוהי ט"ו בשבט!
בספר דברים נאמר: "כי האדם עץ השדה".
שרידותו של העץ תלויה ביצירת שרשים חזקים. עץ יכול להחזיק מעמד לטווח ארוך, רק אם הוא הצליח לשרש את עצמו היטב בקרקע.
כמו כן איתנו: אנחנו עם, שהעתיד שלנו, הפריחה שלנו, והפירות שלנו, תלויים עמוק בשורשים שלנו: באמונה יציבה, במסורת האבות, ובמסגרת ביתית חמה ותומכת.
הוספות למסר
- אפשר לספר על יוסף הצדיק, שהתמודד עם נסיון נוראי וקשה, אך פתאום "נראתה לו דמות דיוקנו של אביו" ואיפסה אותו חזרה (הרב שניאור אשכנזי)
- אפשר להוסיף כאן על מעשה בפועל כו'... ושוב לסיים: "כי חברים, בלי שורשים, שום דבר לא יצמח כאן" (הרב שניאור רסקין, אלפי משנה)
- מסרים נוספים: ראה שיעור: הדרך לפריצת דרך - השלב הקריטי בדרך לצמיחה (אשכנזי), ושיעור: שנהיה לעץ ולא לפרה: ט"ו בשבט בהלכה ובאגדה (אשכנזי)
- עוד מסר אפשרי: כמו שהשורשים עוזרים לעץ שלא יזוז ממקומו, וכלשון המשנה (אבות ג, יז), "אילן שענפיו מעטין ושרשיו מרבין, שאפלו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו", כך גם יהודי צריך להיות מחובר לנקודת האמת, כדי שיהיה לו חיים של משמעות, וכמו שאמר הרבי ביחידות בסיפור "ניצב והולך". (הרב מנדי אלישביץ, כרמיאל)
הוספות לסיפור
- תל אביב היתה אז רק בת 12 (בת מצוה...). מאיר דיזנגוף היה ראש הועד המקומי (תל אביב עוד לא היתה עיר).
- תל אביב היתה אז בראשיתה, גם הרכבת הקלה עוד לא היתה בתכנון. אבל הבטיחו שר המושבות מבריטניה רחוב ב'עיר העברית הראשונה', ו'פאדיחות' להביא אותו לסמטה עלובה...לא היה זמן להמתין שיכו שורשים ויצמחו, זה סיפור של שנים וצ'רצ'יל כאן עוד שבועיים. ולכן כמו יהודים טובים, לדלג על השלבים הראשונים וכו'. (הרב שניאור רסקין, אלפי משנה)
- זה לא הפעם הראשון שניסו טריק כזה. "במהלכה של מלחמת העולם הראשונה, בא המצביא הטורקי העליון, אנוור פחה, לביקור במדבר סיני, שהוא אזור צחיח לכל הדעות, ובו חנו באותה שעה גייסותיו של ג'מאל פחה, לאחר שלא עלה בידו לכבוש את תעלת סואץ מידי הבריטים. ג'מאל פחה, שרצה להרשים את המפקד העליון, הורה לחייליו לנטוע, ולו גם ליום אחד, עצים עבותים במדבר. אלה נעקרו באזור פורה, הועברו בעגלות למדבר וניטעו בחולות, כאילו גדלו שם מאז ומעולם." (ראה להלן גירסא 3).
- ואפילו לפני כן היה מקרים דומים, ראה ערך כפרֵי פּוֹטיוֹמקין בויקיפדיה. כפרי פוטיומקין הוא ביטוי שפירושו זיוף מרשים אך ריק מתוכן, תפאורת ראווה שנועדה ליצור רושם, אך אין מאחוריה כלום. יהדות ללא אמונה, אינה אלא "כפרי פוטיומקין".
גרסאות נוספות
- ב-30 במרץ 1921 הגיע וינסטון צ'רצ'יל, שר המושבות הבריטי, לביקור ממלכתי בעיר, וראש העיר מאיר דיזנגוף החליט להרשימו. מאחר שתל אביב הייתה אז בת פחות מ-15 שנה ורחובותיה היו דלים וחפים מצמחייה, הובאו עצים בוגרים מן המושבות הסמוכות, וניטעו באופן זמני בחולות שדרות רוטשילד. צ'רצ'יל עמד נפעם מול "העיר שהתפתחה פלאים", אך פרץ בצחוק למראה עץ שקרס וחשף את התרמית. דיזנגוף הנבוך לא ידע את נפשו, אך צ'רצ'יל רק טפח על שכמו ואמר לו: "מיסטר דיזנגוף, בלי שורשים שום דבר לא יצמח כאן". (ויקיפדיה, ערך שדרות רוטשילד).
- בתקופת התורכים הפחה היה אמור להגיע לביקור בתל-אביב. לקראת הביקור הוציא ראש העיר דיזנגוף הוראה להוריד עצים מכל הכפרים והשכונות בסביבה ולשים אותם לאורך הכביש וכך דמה הרחוב לשדרה. הפחה התרשם מן המראה היפה והביקור עבר בהצלחה. כעבור מספר שנים התחלף השלטון ואז הנציב הבריטי היה אמור להגיע לביקור. אמר דיזנגוף לחזור על אותה פעולה ושוב כרתו עצים והעמידו אותם בשורה לאורך הרחוב אך הפעם מישהו נשען על אחד העצים. העץ קרס ואז כל העצים נפלו כמו שורה של אבני דומינו. אמר הנציב הבריטי לדיזנגוף: רק עץ עם שורשים יכול להחזיק מעמד. (מקור)
- נראה שהחלק הראשון של גירסה זו הוא עיוות של גירסא 3 דלהלן.
- במהלכה של מלחמת העולם הראשונה, בא המצביא הטורקי העליון, אנוור פחה, לביקור במדבר סיני, שהוא אזור צחיח לכל הדעות, ובו חנו באותה שעה גייסותיו של ג'מאל פחה, לאחר שלא עלה בידו לכבוש את תעלת סואץ מידי הבריטים. ג'מאל פחה, שרצה להרשים את המפקד העליון, הורה לחייליו לנטוע, ולו גם ליום אחד, עצים עבותים במדבר. אלה נעקרו באזור פורה, הועברו בעגלות למדבר וניטעו בחולות, כאילו גדלו שם מאז ומעולם. בהשראת סיפור זה, עשו פתרו אנשי היישוב בארץ ישראל בעיה עם הנרי ג'ורג' שובל. שובל היה מפקד האוגדה שכבשה את באר שבע באותו יום בו פקד עליה הגנרל אדמונד אלנבי, מפקד צבאות הוד מלכותו במזרח התיכון. שובל זה נטע עץ ברחובות, ואחרי שנה רצה לראות אותה שוב. אבל העץ המקורי שנטע לא החזיק מעמד. לכן, נטעו בזריזות עץ בן שנה. (לסיפור המלא ראה כאן)
- "ועתה בא המפקד הזקן ומבקש לראות את עצו. לא מלאם לבם של אנשי רחובות לספר לו את הנעשה. הן חביב היה עליו העץ אשר שתל במו ידיו, והן בא ממרחקים לחזות בנטע שעשועיו. נמנו וגמרו: תספר ההיסטוריה מה שתספר, את לב הזקן אין להדאיב, ורמזו לנוער לעשות דבר להצילם מן המבוכה. ואותו עצרו בסעודה חגיגית ובמנעמי דברים. הם נזכרו מעשה שעשה ג'מאל-פחה העריץ, מפקד הצבא התורכי בארץ. לאחר תבוסותיו החליט להפוך את המדבר לנאות-דשא והתפאר בדבר, אבל לא הצליח. וכשבא אנוור-פחה, המצביא הראשי, לבקר בחזית סיני, גזר ג'מאל על גדודי הצבא להסיע בעגלות עצים ושיחים ולנטוע אותם במדבר יום אחד לפני בואו של אנוור, וכן עשו. אז הביא ג'מאל את הצביא הראשי לראות את תפארת מטעיו. בשעת הדחק עשו אנשי רחובות גם הם כמעשהו של ג'מאל, לאחר הארוחה והמנוחה יצא שוול בלוויית נכבדי המושבה אל בית-העם לחזות בעצו, וכבר נאסף שם קהל רב, על אף העבודה בכרמים, שהיתה אותה שעה בכל תוקפה. לעיניו של הגיניראל ניצב נטוע שתיל-זיתים צעיר ורענן שצמרת קלה בראש גזעו. המפקד שר-הפרשים עמד לפניו בצהלה וברתת, כאיש הנפגש עם בנו האהוב, לאחר שלא ראהו זמן רב..." (עמיהוד נחמני)
- נראה שגירסא זו על עץ הזית אינה גירסה נוספת כי אם סיפור בפני עצמו.