אונקלוס בן קלונימוס התגייר [ועלה לירושלים]. שלח הקיסר פלוגת חיילים רומאים אחריו להביאו לרומא. משך אותם אונקלוס בדברי תורה, והתגיירו אף הם.
חזר ושלח אחריו פלוגה אחרת של רומאים, וציווה אותם הקיסר: אל תדברו עמו דברי תורה, אלא הביאוהו מיד. כשתפסו אותו ויצאו לדרכם, אמר להם אונקלוס: אומר לכם דבר של חול (ולא דברי תורה): משרת נושא אבוקה לאפיפיור [החשוב ממנו], אפיפיור לדוכס [החשוב ממנו], דוכס להגמון, הגמון למלך – ואילו המלך נושא אבוקה לפני בני אדם רגילים?! אמרו לו: לא. אמר להם: הקדוש ברוך הוא נושא אבוקה לפני בני ישראל, שנאמר (שמות י"ג, כא(: 'וד' הולך לפניהם יומם ולילה. התגיירו כולם.
חזר הקיסר ושלח פלוגה אחרת, וציווה אותם: אל תסיחו עמו כלל. כשתפסוהו ויצאו לדרך, ראה את המזוזה שמונחת על הפתח. הניח ידו עליה וחייך. אמרו לו: מפני מה אתה מחייך? אמר להם: מנהגו של עולם, מלך יושב בפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש-ברוך-הוא, עבדיו מבפנים והוא משמרם מבחוץ. שנאמר (תהלים, קכ"א, ח): "ד' ישמור צאתך ובואך מעתה ועל עולם". התגיירו, ושוב לא שלח אחריו.
(עבודה זרה יא,א).