נקודות לקהל מתקדם שכבר שמע הרבה על המסרים שאפשר ללמוד מעץ השדה. מיוסד על ד"ה ארבעה ראשי שנים הם תשל"א
מאת הרב מ"מ אלישביץ, כרמיאל • טיוטה
א. יש להבין למה חוגגים אנו את חמשה עשר בשבט בשבט?
הרי ישנו גם ראש השנה לירקות בא' בתשרי, ולא מזכירים על זה דבר?
ואף שיש הרבה מסרים שאפשר ללמוד מעץ השדה, הרי אפשר ללמוד מסרים מכל דבר, כתורת הבעש"ט. האם אנו זקוקים לקבוע יום מיוחד בשנה שבא מתעסקים במסרים מעץ השדה?
ב. ג' הרגלים קשורים למועדים חלקאיים (חג האביב - גמר צמיחת השעורים, חג הקציר - גמר צמיחת החיטים, וחג האסיף - עבור הכל). אבל זה רק משהו חיצוני, בפנימיות מדובר על תנועות שונות בנפש האדם.
וכן בראש השנה לאילנות, מדובר בעיקר באילן שבנפש האדם:
ועפ"ז יש לומר גם בנוגע ר"ה לאילן, שעיקר ענינו הוא שהוא ר"ה להאדם (אתם קרויין אדם) שנמשל לאילן, כמ"ש כי האדם עץ השדה, ומזה נשתלשל שהוא ר"ה לאילן כפשוטו בגשמיות. (ד"ה ארבעה ראשי שנים הם תשל"א)
עי' במאמר הנ"ל בארוכה.
ומהו ראש השנה לאילנות בנפש האדם? אילן בשונה מתבואה מסמל תענוג - פירות אינם הכרחיים לקיום האדם. ג' הרגלים שקשורים לתבואה מסמלים את העבודה של קיום המצוות וקבלות עול. במצוות אין יותר מדי תענוג, עושים את זה כי כך צווה ה'. וגם כשעושים מתוך כוונה הרי זה עדיין עבודת עבד.
התחושה של עבודת עבד כל כך נפוצה, שיש על זה אפילו ביטוי באידיש "ס'איז שווער צו זיין א איד" (קשה להיות יהודי).
[אפשר לספר סיפורים על תלונות.]
אילנות בעבודת האדם הוא לימוד התורה, ששם ישנו תענוג.
למה הדבר דומה, לצייר שהזמינו אצלו ציור בהזמנה אישית, וכאשר הציור הולך ונשלם, הצייר מדמיין איזה עונג זה יגרום ללקוח שלו, והוא עצמו מתענג מכך שהלקוח שלו יהנה כל כך - הוא מרגיש את התענוג של הלקוח. ובלשון החסידות, העבד מרגיש את תענוג של האדון.
בדרגה נמוכה יותר, הוא מרגיש לפחות הנאה בעבודתו, ואינו מרגיש שמכריח את עצמו לצייר.
וכן הוא בלימוד התורה מתוך תענוג, שהמינימום הדרוש הוא שנהנה מהלימוד עצמו.
[ואף שהתענוג דהאדם בהתורה שלומד הוא מצד השכל שבה, כמובן גם מענין במקום שלבו חפץ, יש לומר, שבפנימיות הענינים התענוג שלו בתורה הוא מפני שהתורה היא שעשועים דהקב"ה [וכיון שישראל וקוב"ה כולא חד, לכן התורה היא גם התענוג דישראל], אלא שבתענוג הגלוי שלו נרגש שהתענוג שלו בתורה הוא מצד השכל שבה]. שם - וראה ביאור יפה בזה ב'ביאורים במאמרי רבינו' (אשכנזי) שם.
ועכשיו בחזרה לשאלה שבפתח דברינו, בודאי שיש גם ירקות בנפש האדם, אבל בחי' "אילנות" בנפש האדם מרמז על תענוג בלימוד התורה, שהוא נושא מרכזי מאוד בעבודת ה', ולכן עושים ענין גדול מ"ראש השנה" זה.
ביום זה נמשך נתינת כח על כל השנה בנוגע לעסק התורה, שלימוד התורה יהי' בשקידה ובהתמדה, ושהתורה שלומד תהי' התענוג והחיות שלו (דאילן הו"ע התענוג, כנ"ל סעיף ו). וע"פ הידוע שכל ארבעה ראשי השנים שייכים זל"ז, יש לומר, דבר"ה לאילן נמשך הנתינת כח שגם כל הענינים דעבודת האדם (הנמשכים בג' ראשי שנה הראשונים) יהיו מתוך תענוג, ע"ד המבואר לעיל סעיף ט שע"י התורה, גם העבודה דקב"ע היא בתענוג.
ואז מוסיף הרבי רעיון מעניין:
וזהו שר"ה לאילן הוא בחמשה עשר שבו הוא שלימות הלבנה, ולא כג' ראשי שנים הראשונים שהם בר"ח שאז הלבנה היא רק נקודה, כי זה שהלבנה היא רק נקודה מורה על ענין הביטול, והתענוג שבעבודת ה', ובפרט התענוג דתורה, הו"ע השלימות.
ועל כן מדגישים חז"ל שצריכים ללמוד במקום שלבו חפץ - ללמוד מתוך תענוג (געשמאק).
המשך אפשרי:
- כאשר נהנים ממשהו לא רוצים להפסיק באמצע (מה נאה אילן זה כו'). קביעות עתים בתורה פירושה שהזמן קבוע בנפש, ולא עוצרים באמצע לענות לטלפון וכו'.
- וזה משפיע שגם המצוות יהיו מתוך תענוג, ראה סיפור שבת משיבת נפש.
- ראה גם שיחות ט"ו בשבט תשמ"ה לחומר נוסף בעניין עבודת ה' מתוך תענוג.