לאדמו"ר המהר"ש היו שני בנים, וכדרכם של ילדים הם היו משחקים יחד. פעם הם שיחקו ב'רבי וחסיד'. הילד הגדול אילתר 'קפוטה' נכנס לחדר והתיישב על כסא. אחר כך הילד הצעיר דפק בדלת וביקש לשוחח עם ה'רבי'. הוא סיפר בכאב כי חטא בשוגג בענין מסוים של שמירת שבת, ואחר כך נודע לו שזה אסור. ולכן הוא מבקש 'תיקון' על זה.
האח הגדול, ה'רבי', נהיה רציני, חשב רגע ואחר כך אמר שהוא צריך ללמוד יותר טוב הלכות שבת.
אחרי כמה ימים, האימא שאלה את הילד הצעיר, האם הוא עשה את התיקון שהורה לו ה'רבי'? הוא ענה שלא. כיון ש'אחי הגדול הוא לא רבי אמיתי. כי רבי אמיתי נאנח לפני שהוא מציע תיקון...
[מיותר לציין, שכאשר הם גדלו, דווקא האח הצעיר הוא זה שהפך להיות רבי והמשיך את מסורת אביו...].