זוג ישראלים עזבו את הארץ לצרכי עבודה ועברו למדינה נידחת בארצות הברית. החברים בעבודה היו גויים גמורים, בעיר לא היתה קהילה יהודית ובית כנסת, ולאט לאט הם מצאו את עצמם מתרחקים ממסורת האבות.
ערב אחד, סמוך לפסח, הבעל נתקף בפרץ נוסטלגיה ושקע בהרהורים על החיים בארץ ישראל. הוא נזכר איך כולם הולכים בתקופה הזו לקנות מצות ומכשירים את הבית לפסח, איך קונים בגדים חדשים לכבוד החג ומחדשים את הבית כולו, והתמלא פתאום ברגש געגוע לאווירת החג. הוא קם ממקומו בסערה, ניגש לאשתו ואומר לה: זהו זה, אנחנו מוכרחים לחזור ליהדות ולעשות כאן פסח כהלכתו.
האישה הביטה בו מבוהלת: "זה הזמן לחזור ליהדות?! בערב פסח?! חיכינו עד עכשיו, אולי נחכה עד אחרי פסח"...
גירסא נוספת
הרב דב גינזבורג היה יהודי שעבר לעבוד בהייטק בחו״ל, ועם הזמן התקדם וביקש הבעלים למנות אותו למנכל, אך בהיותו נוצרי הדוק, ביקש את היהודי שבאם רוצה הוא להיות מנכל, עליו להתנצר.
חזר היהודי לביתו ובחשש הציע לאשתו שכלפי חוץ יתנהגו אכן כנוצרים אך בבית ישמרו על המסורת.
אשתו התנגדה בכל תוקף, אך הבעל לחץ ולחץ ובסוף רח״ל הלכו כל המשפחה להתנצר, והוא אכן קיבל את הג׳וב.
אך האישה לא היתה שלמה עם הצעד ובכל עת הציקה לו בעניין.
עד שיום אחד החליט היהודי שהוא מוותר על הכל וחוזר להיות יהודי בגלוי.
כשהוא מגיע לבוס ומספר לו על החלטתו, הבוס התפעל מכך מאוד ואף הסכים להשאיר אותו באותו תפקיד.
היהודי חוזר לביתו בשמחה ומספר בהתרגשות לאשתו על הבשורה הנפלאה שעכשיו יכולים הם לחזור ולהיות יהודים בגלוי!
למרבה הפתעתו אשתו מתחילה לצעוק עליו ״אתה לא נורמאלי!!! עכשיו??״
היהודי שואל את אשתו על מה הזעקות, והיא עונה לו: ״לא יכולתה לחכות עוד שבוע?? הרי אנחנו יומיים לפני פסח...
קשרים
חירות אמיתית
הרב דב גינזבורג בדרך כלל זה הולך טוב בהרמת כוסית אצלי, מקשר את זה לפתגם לנושא של חירות אמיתית וכו׳
שהחלק הקל של אלוקים היה להוציא את היהודים ממצרים, החלק הקשה עכשיו זה להוציא את המצרים מהיהודים..
ותן לחכם..