= שפת מקור: =
מאי עינוותנותיה דרבי אבהו? דאמרה לה דביתהו דאמוריה דרבי אבהו לדביתיה דרבי אבהו: הא דידן לא צריך ליה לדידך, והאי דגחין וזקיף עליה, יקרא בעלמא הוא דעביד ליה; אזלא דביתהו ואמרה ליה לרבי אבהו, אמר לה: ומאי נפקא ליך מינה? מיני ומניה יתקלס עילאה.
(סוטה מ, א)
שפה עכשווית:
הסדר בימי חז"ל היה, שהרב הדורש בפני הקהל, היה לוחש תחילה את הדרשה באזני מתורגמן, והמתורגמן היה אומר זאת בארמית בפני הקהל. כך היה הסדר גם אצל רבי אבהו: הוא היה לוחש את הדרשה באזני תלמיד שלו, וההוא היה מוסר אותה בקול לקהל.
פעם פגשה אשתו של אותו תלמיד, את הרבנית, אשתו של רבי אבהו. היא ניצלה את ההזדמנות ואמרה לה: "בעלי אינו צריך באמת את הסודות של בעלך שנלחשים לו באוזן. הוא יודע לבד למסור את הדרשה, והוא רק נותן כבוד לבעלך ושומע ממנו תחילה ואחר כך מוסר לקהל"... הרבנית של רבי אבהו נפגעה, ואמרה זאת בטרוניה לרבי אבהו. אמר לה: 'מה אכפת לך, ממני וממנו משתבח הבורא...