קהילה אחת חיפשה רב, ול'קו הגמר' הגיעו שני רבנים מוצלחים. הקהילה הזמינה את שניהם למסור דרשה בפני כל הקהילה בשבת ולהחליט מי ביניהם יותר מתאים. אחד היה טיפוס יסודי ומשקיען, שבא עם דרשה מוכנה לפרטי פרטים והשני היה טיפוס 'חאפער' שסמך על המזל הטוב שלו.
בליל שבת, הרב המשקיען הסתובב בחדר כל הלילה וחזר על הדרשה, ואילו הרב השני רק התחיל לחשוב מה הוא ידבר מחר. פתאום הוא שומע את השכן שלו מסתובב שוב ושוב וחוזר על הדרשה המוכנה שלו. הוא הקשיב היטב לדבריו, ואחרי שעה היתה לו דרשה נפלאה מוכנה... בבוקר, הוא ביקש לדבר הראשון, ומסר את כל הדרשה שחבירו הכין במאמץ כה גדול...
הרב הראשון נעשה חיוור ולא ידע מה לעשות. בשניה האחרונה עלה לו רעיון: כשהזמינו אותו לדבר, הוא אמר כך: מורי ורבותיי, בעולם הזה יש שני סוגי רבנים. כאלו שיודעים לדבר נהדר וכאלו שיודעים להקשיב בסבלנות. חברי נמנה על הסוג הראשון, הוא העביר דרשה נהדרת. אני, לעומת זאת, נמנה על הסוג השני. אני יודע להקשיב ולהאזין לכל מילה שנאמרת לי. הנה תראו, האזנתי בתשומת לב לחברי שדיבר לפניי ואני מסוגל לחזור כעת מילה במילה על כל מה שאמר...
מיותר לציין מי מביניהם זכה במישרה.