מספרים על צדיק אחד שהיה מקפיד מאוד על אפיית המצות עבור הפסח. הוא היה עומד על העובדים ומשגיח שלא יתמהמהו בהכנת המצות ושלא יכניסו לפיהם ולבגדיהם אפילו גרגר חמץ. אחרי שהיה מסתיים כל התהליך, היה משלם בעין יפה לעובדים ונפרד מהם לשלום. כשהוא הזדקן ולא היה בכוחו ללכת למאפיה, באו הילדים ושאלו אותו: מה הן ההקפדות החשובות בעת אפיית המצות? איפה הם המקמות הרגישים שבהם עשוי להסתתר חמץ?
אמר להם: האישה שלשה את המצות, היא אשה אלמנה שחיה לבדה. כשאתם משגיחים עליה, אנא היזהרו לדבר אליה בצורה מכובדת ולא לפגוע בכבודה. הקפידו גם לשלם לה אחרי העבודה. זו הזהירות החשובה ביותר מהחמץ...