העציץ הריק

גירסא ישראלית

הרב נחמיה וילהלם איש עסקים שהקים חברה מצליחה מאוד, זימן את כל המנהלים העובדים בחברתו ואמר להם "אני כבר מתבגר ובקרוב אפרוש ואבחר אחד מכם להיות המנכ"ל של החברה, אתן לכל אחד מכם זרע מיוחד, תצטרכו לשתול אותו ולהשקות אותו מדי יום, כולכם תחזרו לכאן בעוד חצי שנה, ומי שיתמיד באמת נוכל לראות זאת על התוצאות שלו וכך אדע למי להוריש את כסאי.

אחד המנהלים בשם יוסי הגיע הביתה וסיפר לאשתו בהתרגשות על ההזדמנות שנפתחה בפניו. אשתו עזרה לו למצוא עציץ יפה וביחד הם שתלו את הזרע ושמו את העציץ על החלון. כל יום היו מגיעים יוסי ואשתו ומשקים את העציץ, אך לצערם שום דבר לא צמח.

•

בעבודה כל המנהלים היו מדברים ביניהם כל היום, עד כמה הצמחים שלהם צומחים יפה וגדלים ורק יוסי עמד בצד נבוך ולא השתתף בשיחות. כל יום יוסי היה מגיע הביתה וממשיך להשקות את העציץ בתקווה שאולי יצא משהו אך לשווא.

אחרי חמשה חודשים אשתו ניסתה להניא אותו מניסיונותיו, אך יוסי המשיך בהתמדה ולא התייאש עד הרגע האחרון.

ביום המיועד הגיעו כולם למשרדו של המנכ"ל, כל אחד הביא איתו את העציץ עם הצמח היפה שגדל בתוכו ורק יוסי עמד בצד מבוייש עם עציץ מלא באדמה ללא שום צמח. המנכ"ל פתח ואמר כל הכבוד לכם, איזה עציצים יפים גידלתם ואז פנה ליוסי וקרא לו אליו אל מול מבטי צחוק של כל המנהלים.

המנכ"ל לחץ את ידו של יוסי ואמר להם אני גאה להציג בפניכם את המנכ"ל הבא... יוסי היה מופתע וכמוהו כל המנהלים ואז המנכ"ל אמר: "לפני כמה חודשים נתתי לכולכם זרעים לשתול, לא גיליתי לכם שהזרעים שנתתי לכם היו מתים ולא יכלו לצמוח, כולכם ניסיתם להצמיח אותם ומשלא צמחו, הלכתם והבאתם צמחים שגדלו מאוד יפה, אבל זה לא הזרע שאני נתתי לכם. יוסי היה היחיד שהתמיד וניסה עד לרגע האחרון להוציא משהו מהצמח שאני נתתי לו ובזכות ההתמדה והאמת שלו הוא זוכה להיות המנכ"ל.

קשרים

• פרשת ויקרא - השבוע אנחנו מתחילים לקרוא את ספר ויקרא המדבר על הקרבנות שהוקרבו בבית המקדש, את הקרבת הקורבנות התחילו וסיימו כל יום עם קרבן התמיד, קרבן התמיד היה קרבן זול שהיה מורכב מכבש אחד ומעט שמן, קמח וסולת, למרות העלות המזערית של קרבן זה היו כל עם ישראל שותפים במימונו, כך שהיה יוצא שכל אחד משלם סכום מאוד קטן פעם בשנה עבור זה ובזכות זה היה זוכה להתברך בשנה מוצלחת והיה שותף בקרבן ה"תמיד" כאילו הוא תמיד במצב של הקרבת קרבן. עבודת הקורבנות קיימת גם בנפשנו ומקרבן התמיד אנחנו למדים שלא דורשים מהאדם לתת לקב"ה את כל מה שיש לו, אבל את הקצת שהוא נותן, שייתן בהתמדה ובשמחה וכמו שקרבן התמיד הוקרב רק בבוקר ובערב ובכל זאת הוא נקרא תמיד, כך גם אצל האדם למרות שבסדר היום שלו יש הרבה דברים שהם לא רוחניים הרי שהשעה שהוא מקדיש ללימוד התורה, או ההתנדבות השבועית שלו לעזור לזולת, הם צריכים להיות החלק המרכזי של חייו ועליו להרגיש שבזה הוא עסוק תמיד, וכדי שיוכל להרגיש כך עליו להתמיד ולעשות את זה כדבר קבוע ולא כמשהו מזדמן. (הרב נחמיה וילהלם)

המקור

The empty pot הוא משל לילדים מאת דמי מבוסס על משל סיני עתיק.

תקציר

קיסר סין, חובב גדול של פרחים, חיפש לעצמו יורש ראוי, והחליט “לתת לפרחים לבחור”. הוא חילק לכל ילד בסין זרע אחד ואמר: “עשו כמיטב יכולתכם, ובעוד שנה יירש הטוב מביניכם את כיסאי”. פינג, גיבור הספר, הוא ילד בעל “אצבעות ירוקות”, שגינתו מלבלבת ופורחת, וגם הוא מקווה לגדל מהזרע של הקיסר את הפרח היפה ביותר; אך למרות כל מאמציו, הזרע לא נובט. ביום המיועד נוהרים ילדי סין אל הארמון ובידיהם עציצים פורחים ומרהיבים, ורק פינג מגיע עם עציץ ריק. כשהקיסר שומע ממנו את הסיבה לכך, הוא זורח מאושר ומכריז על פינג כיורשו: מתברר שהזרעים שחילק לילדים היו כולם מבושלים – ורק לפינג היו גם היושרה וגם האומץ להופיע לפני הקיסר עם העציץ הריק.

המשל המלא

לפני שנים רבות, בממלכת סין, חי לו ילד ושמו פִּינְג, שאהב פרחים. כל מה ששתל החל מיד ללבלב: פרחים, שיחים, ואפילו עצי פרי ענקיים עלו וצמחו כבמטה קסם! כל האנשים בממלכה אהבו גם הם פרחים. הם שתלו פרחים בכל פינה, וריח בושם מלא את אויר הממלכה. הקיסר אהב ציפורים וחיות, אבל פרחים אהב יותר מכל, ומדי יום היה יורד לטפל בגינתו. אך הקיסר כבר היה זקן מאוד. היה עליו לבחור לעצמו יורש. מי יהיה יורש העצר?

ואיך יבחר בו הקיסר? בשל אהבתו הרבה לפרחים, החליט הקיסר לתת לפרחים לבחור. למחרת פורסמה הודעה  בזו הלשון: כל ילדי הממלכה מתבקשים להתייצב בארמון. שם הם יקבלו זרעי פרחים מיוחדים מהקיסר. "עשו כמיטב יכולתכם", אמר הקיסר, "בעוד שנה יירש הטוב מביניכם את כס המלכות". החדשות עוררו התרגשות  עצומה בכל רחבי הממלכה! מכל קצות הארץ נהרו ילדים אל הארמון כדי לקבל את זרעי הפרחים שלהם. כל ההורים רצו שילדם יבחר לקיסר, וכל ילד וילדה קיוו להיבחר. כשפינג קבל את הזרע שלו מהקיסר, הוא היה  המאושר בילדים. הוא היה בטוח שהוא מסגל לגדל את הפרח היפה ביותר. פינג מלא עציץ קטן באדמה דשנה.

הוא טמן בה את הזרע שלו בעדינות רבה. הוא השקה אותו מדי יום. הוא חכה בקוצר רוח לראות אותו נובט, צומח  והופך לפרח יפהפה! יום עבר ועוד יום, אך דבר לא צמח בעציץ שלו. פינג היה מודאג מאוד. הוא מלא עציץ גדול  יותר באדמה חדשה. ואז הוא העביר את הזרע לאדמה הכהה והדשנה. הוא חכה חדשים נוספים. ועדיין דבר לא  קרה. הזמן עבר, וכבר חלפה לה שנה שלמה. האביב הגיע, וכל הילדים לבשו את בגדיהם החגיגיים לכבוד  הקיסר. הם מיהרו לארמון עם הפרחים היפים שלהם, משתוקקים ומקוים להיבחר. פינג התבייש בעציץ הריק שלו.

הוא חשב שהילדים ילעגו לו, כי דווקא הפעם הוא לא הצליח לגדל אף פרח. אחד מחבריו עבר בדרכו לארמון עם צמח גדול בידו. "פינג!" אמר, "אתה לא באמת מתכון ללכת לקיסר עם עציץ ריק, נכון? לא הצלחת לגדל פרח  גדול ויפה כמו שלי?" "גדלתי המון פרחים יפים משלך", אמר פינג. "זה רק הזרע הזה, הוא לא גדל". אביו של פינג שמע את שיחתם במקרה ואמר לו: "עשית כמיטב יכולתך, ומיטב יכולתך טוב דיו כדי להציגו בפני הקיסר". מיד הלך פינג אל הארמון, ובידיו העציץ הריק. הקיסר בחן את הפרחים לאט-לאט, אחד-אחד. כה יפים היו הפרחים!

אך עיניו של הקיסר זעפו והוא לא אמר דבר. לבסוף הגיע לפינג. פינג הרכין את ראשו בבושה וציפה לעונש.

הקיסר שאל: "מדוע הבאת עציץ ריק?" פינג החל לבכות וענה: " שתלתי את הזרע שנתת לי והשקיתי אותו מדי יום, אך הוא לא נבט. העברתי אותו לעציץ טוב יותר עם אדמה טובה יותר, ובכל זאת הוא לא נבט! טפלתי בו לאורך כל השנה, אבל דבר לא צמח. לכן נאלצתי להביא היום עציץ ריק, בלי פרח. עשיתי כמיטב יכולתי". כששמע הקיסר מלים אלו, התפשט על פניו חיוך והוא הניח את זרועו על כתפו של פינג. אז פנה לכולם ואמר: "מצאתי אותו! מצאתי את היחיד שראוי להיות קיסר! אינני יודע מאין לקחתם אתם את הזרעים, אך הזרעים שקבלתם ממני היו מבושלים, ולא ניתן היה להנביט אותם. אני מעריך את אומץ לבו של פינג, שהעז להופיע בפני עם האמת הריקה. כעת אגמול לו בכל ממלכתי ואעשה אותו קיסר על כל הארץ".