לא להיות טיפש | מהתוועדות פ' יתרו תשד"מ (תו"מ התוועדויות תשד"מ ב, ע' 955 ואילך)
(יש עניינים בשיחה ובביאור שלא הובאו בדרשה, ועל כן מומלץ לעיין בשיחה טרם הדרשה)
- נא לפתוח את החומשים בפרק כ, פסוק יד. אבקש ממך, ר' זונדל, לקרוא את הפסוק בקול רם:
**וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק**טוב, זהו פסוק מפורסם מלא בניסים, ולכן אנחנו נתמקד ממש בהתחלה שלו על פי רש"י.
תקרא בבקשה ר' איסר, את דברי רש"י על הפסוק, אבל רק את הקטע (ה"דיבור") הראשון:
וכל העם רואים - מלמד שלא היה בהם אחד סומא. ומנין שלא היה בהם אלם? תלמוד לומר: "ויענו כל העם". ומנין שלא היה בהם חרש? תלמוד לומר: "נעשה ונשמע" (מכילתא).
- מה רש"י אומר? [לשמוע את הקהל]
- והנה השאלה הקבועה שלנו: מה הפריע לרש"י בפסוק, שעל כן הוא מסביר את ההסבר שלו? [לשמוע את הקהל].
הסיבה שרש"י הסביר את מה שהסביר, היא לא בגלל שכך כתוב ב'מכילתא', אלא כי יש קושי בפסוק: כתוב "וכל העם רואים" – איך כולם ראו? סטטיסטית יש בכזה קהל עצום כמה עיוורים. זאת השאלה של רש"י. ואפשר כמובן להוסיף לשאלה קצת פלפל, ולומר שמדובר אחרי יציאת מצרים ושיעבוד קשה תחת נוגשים הנותנים מכות וכו' – ובוודאי שיש כהנה וכהנה בעלי מומים..
ועל זה רש"י עונה שלא היה שם עיוורים. רש"י לא מרחיב, אבל כמובן שהכוונה שהם נרפאו בנס לקראת מתן תורה.
ועכשיו שימו לב היטב לרש"י, הוא מביא עוד שני מומים שלא היו בעם ישראל – לא אלמים ולא חרשים. והראיות שלו הם מהפסוק שכבר קראנו בפרק יט פסוק ח: "ויענו כל העם". ומהפסוק בפרשת משפטים שבני ישראל אמרו "נעשה ונשמע". מה הראיות?
[לשמוע את הקהל]
נכון, בדיוק אותה השאלה: איך כל העם ענה, וכל העם אמר "ונשמע" – הרי יש אנשים שלא יכולים לדבר ולענות, ויש אנשים שלא יכולים לשמוע. והתשובה היא שכולם שמעו וכולם יכלו לדבר.
עד כאן הכל טוב ויפה.
כמעט... כי אם זה כל כך ברור למה רש"י לא שאל את השאלה הזו קודם, על הפסוק "ויענו כל העם"?
כדי להבין את זה, עלינו להיכנס לחדר העריכה של רש"י. את הקטע הזה הוא לקח מתוך ה'מכילתא', מדרש התנאים על ספר שמות, ששם זה מופיע ביתר אריכות. ורש"י קיצץ את המכילתא והכניס כאן רק מה שנוגע להבנת פשוטו של מקרא. ואני קורא בפניכם את המכילתא:
ר' אליעזר אומר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, לא היה בהם סומין, שנאמר "וכל העם רואין". ומגיד שלא היה בהם אלמים (שמות יט ח) "ויענו כל העם יחדו". ומלמד שלא היה בהן חרשין שנאמר (שמות כד ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". ומנין שלא היה בהם חגרים? - שנאמר (שמות יט יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". ומלמד שלא היה בהם טפשים, שנאמר (דברים ד לה) "אתה הראת לדעת".כמו שאתם רואים במכילתא, שהוא ארוך הרבה יותר, מובאים עוד שני מומים שרש"י לא מביא: הוא לא מביא חיגרים, עם הראיה מהפסוק "ויתצבו בתחתית ההר" – וחיגר לא יכול להתייצב. ולא מביא טפשים עם הראיה מהפסוק "אתה הראת לדעת" – וטיפש לא יודע.
למה רש"י זרק את שני הפירושים הללו החוצה?
- הנה לנו כלל מאוד מרכזי ברש"י: את רש"י מעניין אך ורק פשוטו של מקרא. זה שבמתן תורה נרפאו גם הטפשים והחיגרים זה דבר אחד. אבל התורה לא מספרת את זה ב"פשטה". כי הפסוקים שמהם מביא המכילתא ראיות – אינן ראיות חותכות על פי פשוטו של מקרא: הפסוק "ויתיצבו בתחתית ההר" שממנו הוכיח רבי אליעזר שלא היו שם חיגרים איננו הוכחה חותכת. כי חיגרים לא הולכים, אבל הם כן יכולים להתייצב. אולי זה קשה להם, אבל זה אפשרי. ובמילא אין כאן קושיא בפשוטו של מקרא – ורש"י לא מתרץ.
אותו הדבר על הפסוק "אתה הראת לדעת" – המשמעות של הידיעה כאן איננה במובן של הבנה והעמקה, אלא של ידיעה כמו שיודעים מידע בסיסי. "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים" – הראו לך כדי שתדע שה' הוא האלוקים. גם טיפש יכול לדעת דברים פשוטים.
אבל הראיות שרש"י הביא הם ראיות חותכות: סומא לא רואה לגמרי, ואי אפשר לומר עליו "וכל העם רואים", וככה גם החרש לא שומע לגמרי ואי אפשר לומר "ונשמע", והאילם הוא לגמרי ואי אפשר לומר "ויענו".
כעת נבין מדוע רש"י "נזכר" כאן, ולא הסביר עוד קודם על הפסוק "ויענו כל העם". אבל כדי להבין את זה תפתחו בבקשה את הפסוק בפרק יט פסוקים ז' וח':
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה'. ח וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'.שימו לב: בפסוק הראשון משה קורא "לזקני העם". ובפסוק השני נאמר "ויענו כל העם יחדיו". אין כאן הוכחה מוחצת שכולם ממש דיברו. אפשר להסביר, לפחות בדוחק, שהפסוק בא ללמד, שלמרות שמשה קרא רק לזקנים, הרי שכל העם ענה שמקבל את דברי ה'. ובאמת האילמים שתקו.
אבל עכשיו, אחרי שראינו בפסוק שלנו את המילים "וכל העם רואים", שאין ברירה אלא להסביר שנפקחו עיני הסומים, חוזר רש"י גם לפסוק ההוא ואומר, שכמו שהסברנו כאן שנפקחו עיני הסומים, כך גם יש להסביר שם שהאילמים החלו לדבר. והכל בא על מקומו בשלום.
מה אפשר ללמוד מזה לחיים שלנו?
כשהרבי לימד את הרש"י הזה הוא אמר כך: רש"י לא אומר שהטפשים לא נעשו חכמים, הוא רק אומר שהפסוקים לא מוכיחים את זה. אבל בוודאי שכך היה. וזוהי הוראה לכל אחד, שאחרי מתן תורה כל אחד צריך להיות "חכם". ולדעת ש"ה' הוא האלוקים", גם בהבנה עמוקה. שזה כמובן יתכן רק כשלומדים חסידות ותניא כמו שצריך.
וזה מזכיר פתגם חסידי עתיק:
בשם הבעש"ט אומרים ש'שטות' היא עבירה מדאורייתא. ושאלו חסידים מה זה משנה אם זה מדאורייתא או מדרבנן, הרי כך או כך זו עבירה – והשיבו: זה נוגע ל'ספק שוטה'... ספק של דין מדרבנן זה להקל, וספק מן התורה הוא להחמיר...