מעשה רב - לציית בלי התחכמויות

ספר המאמרים ה'תש"י עמ' 193-4

בשביעי של פסח תרל"ז סיפר הרבי מהר"ש אודות שני חסידים שהכירו עוד את הרב המגיד ממזריטש ולאחר מכן היו מחסידי רבנו הזקן. חסידים פנימיים. היתה להם הכרה ברבנו הזקן, לא השגה אלא הכרה. הם היו בעלי עבודה מובהקים, בעלי פרנסה בריווח ונתנו לרבנו הזקן סכומים גדולים לעניני ארצנו הקדושה ולעניני הכלל.

שני חסידים אלה היו חלוקים בעבודתם. האחד היתה עבודתו מלמטה למעלה והשני היתה עבודתו מלמעלה למטה. האחד היה מתחיל מהפועל, כל דבר עשה בפועל ממש במסירות נפש ולאחר מכן היתה השגה. השני היה מתחיל מהבנה והשגה ולאחר מכן בא הבפועל.

פעם אחת שלח רבנו הזקן שליח אל שני החסידים האמורים לבקש מהם כסף.

השליח בא אל זה שעבודתו מלמטה למעלה ואמר לו: הרבי זקוק לכסף.

שאל החסיד כמה? הרבי לא אמר - ענה השליח. אסף אותו חסיד כל אשר היה תחת ידו ומסר לשליח.

הלך השליח אל החסיד השני וגם כן אמר לו שהרבי שלח אותו לקבל ממנו כסף.

כמה? שאל החסיד.

הרבי לא אמר – ענה השליח.

נענה אותו חסיד ואמר אסע לליאזנא, אשאל את הרבי כמה עלי לתת ואתן.

השליח חזר אל רבנו הזקן והניח על השולחן סכומי הכסף שאסף. שאל אותו רבנו הזקן היכן הכסף של החסיד השני, סיפר לו השליח על תשובתו של אותו חסיד.

התעמק רבנו הזקן במחשבותיו ואמר: "קודם המעשה או לאחר המעשה"?

למחרת עם אור הבוקר הגיע החסיד הראשון לליאזנא, נכנס אל הרבי, ואמר לו הרבי: צריכים לעזוב מקום המגורים.

שב החסיד מיד לביתו – היה זה עדיין לפני התפילה – מכר את כל רכושו, לקח את בני ביתו ועזב את עיר מגורו. למרות שלא ידע היכן לנסוע, אבל אם הרבי אומר לנסוע – צריכים לנסוע. לפתע נהיה חושך למרות שהיה זה בזמן הקיץ, וגשם ירד במשך 15 רגעים. החסיד בא עם בני ביתו לליאזנא ונכנס לבית המדרש להתפלל.

החסיד השני קם בבוקר וחשב למה לו לנסוע לפני התפילה, הוא יתפלל ולאחר מכן בשעה אחת עשרה - אחת יסע אל הרבי.

בינתיים פרצה סערה גדולה, הבריק הברק ושרף את כל הרחוב, כך שבקושי הספיק להציל את בני ביתו.

אמר על כך הרבי מהר"ש: זה ההבדל בין ציות לציות. שניהם צייתו, אצל הראשון היה אומר ועושה ואילו אצל השני היה מקודם ישוב הדעת ולאחר מכן העשיה. סיפור זה יש ללמוד ולהרגיש את תכנו, הדבר נוגע כמו שחסידות נוגעת, כשם שיגעים על הבנת חסידות, כך צריכים להתייגע לציית.

סיפור דומה

עצת צדיק מבצעים מיד

מקור / ראה גם דרשה: לציית, תמיד ומיד (רסקין)

המגיד ממזריטש נסע פעם אחת עם תלמידיו והם התאכסנו באכסניה יהודית. בעל האכסניה פנה אל המגיד וביקש את עצתו בשאלה אם כדאי לו לעזוב אכסניה זו, שמחיר החכירה שלה התייקר מאוד, ולעבור לאכסניה שמעבר לנהר. הפנה אותו המגיד אל תלמידו רבי שניאור-זלמן ואמר: "הוא חכם נפלא".

כששמע רבי שניאור-זלמן את פרטי העניין המליץ לבעל האכסניה לעבור לאכסניה השנייה ובירכו בברכת "משנה מקום משנה מזל לטובה ולברכה".

בבוקר ראה רבי שניאור-זלמן כי האכסניה ריקה וכי בעל-הבית עומד ליד עגלות טעונות וממתין לצאת האורחים. הסביר בעל האכסניה, שהוא שמע כי כשמקבלים עצה מצדיק, יש לבצעה מיד.

בעודם חוצים את הנהר הבריק ברק מסנוור וכל האכסניה הישנה עלתה בלהבות.

קשרים

• פרשת יתרו: וגם בך יאמינו לעולם. ובזוהר שם: אתפשטותא דמשה בכל דרא (הרב זוין, סיפורי חסידים)
• פרשת משפטים / שבועות: נעשה ונשמע.
• פרשת פרשת / חוקת: פרה אדומה מצוה בלי טעם.