הרב ברוך וילהלם, נהריה
לאחר המהפכה הקומוניסטית בשנת תרע"ז (1917), החל השלטון החדש במלחמת חורמה נגד הדת. הורים ש'העזו' לחנך את ילדיהם ברוח היהדות, סומנו כאויבי המשטר.
תוך זמן קצר נסגרו כל מוסדות החינוך הדתיים. במקביל הוקמו בתי ספר ציבוריים עם תוכנית לימודים המושתתת על אדני שיטות המרקסיזם-לניניזם, שחינכו לכפירה מוחלטת בבורא עולם. חוק חינוך חובה הטיל על ההורים את האחריות לרשום את ילדיהם לבתי ספר אלו.
אצל משפחות החסידים התנהלה המלחמה על החינוך היהודי בשתי חזיתות, ראשית היה צריך לדאוג שהילדים לא ילמדו בבתי הספר הקומוניסטיים, וכאשר לא הייתה ברירה והילדים נאלצו ללכת לבתי הספר – היה צריך להילחם שלא ילכו לשם בשבתות וחגים. במקביל היה צורך להעניק לילדים חינוך יהודי שורשי.
הילדים שנאלצו ללכת לבתי הספר, היו צריכים בכל שבת למצוא תירוצים שונים ומשונים מדוע נעדרו מהלימודים, או מדוע אינם 'מסוגלים' לכתוב את השיעורים באותו יום. מיותר לציין כי הילדים שיתפו פעולה בצורה מעוררת התפעלות.
דוגמה אחת מאותם מאות ואולי אלפי ילדים הי' ר' משה חי כהן-סעידוב. וכך הוא מתאר איך עברה עליו אחת השבתות בבית הספר:
לאחר בר המצוה, החליט משה להתחיל לשמור שבת במאה אחוז ובכל מחיר. בדרך כלל הצליח לחמוק מלהגיע ל'לימודים' בכל מיני תירוצים, היה משיג פתק מרופא וכדו'.
לאחר שחלפו כמה חודשים בהם לא הופיע בבית הספר בשבת, כולם הבחינו בכך. סביר להניח שהם גם הבינו את הסיבה, אבל אף אחד לא שאל דבר.
קרה פעם ש'נגמרו' התירוצים. ומשה נאלץ להגיע לבית הספר, בשבת הוא ישב ליד השולחן ולא עשה כלום. ניגשה אליו המורה ושאלה למה הוא יושב בטל ? בלית ברירה ענה לה משה שיש לו כאב שיניים והוא רוצה ללכת הביתה.
המורה הייתה גויה אנטישמית, ולכן אמרה: בוא ונרד למרתף שם נמצאת רופאת השיניים של בית הספר. משה ענה לה שאמו רופאת שיניים, ואין לו כל צורך ללכת לרופאים אחרים, אבל המורה התעקשה.
הרופאה הייתה יהודייה בוכרית שהכירה את אימו של משה וריחמה עליו, אך היא גם פחדה מהמורה האנטישמית. משה הצביע על 'השן הכואבת'... והיא אמרה שהיא אכן 'רואה' שם דלקת... ואז פקדה עליה המורה לעקור את השן ה'כואבת' !
לא נותרה ברירה, ואכן נעקרה השן הבריאה !
זה היה מחיר שמירת השבת.
וזוהי דוגמה קטנה למסירות נפש אינסופית של ילדים יהודים למען יהדותם.
•••