הרבנית - חינוך לכיבוד הורים

גב' מינדי הלברשטם

הרבנית כינתה את שני הגדולים‬ ‫שלי בשמות חיבה ומעולם לא קראה‬ ‫להם בשמותיהם – שמות הוריה.‬ 

‫בעודי מצפה ללידת בני הבכור, שקעתי‬ בקריאת 'ספר הזיכרונות' של הרבי הקודם. ככל‬ ‫שקראתי והתעמקתי, חשתי קירבה מיוחדת אל‬ ‫הרבי הקודם וחשבתי שאם ייולד לי בן, אקרא‬ ‫לו על שמו.‬

‫עם בני יוסי (יוסף־יצחק) הגעתי אל הרבנית‬ ‫כשהיה עולל בן מספר שבועות. הרבנית פתחה‬ ‫לי את הדלת האחורית של הבית. נכנסנו בעודי‬ מותירה את העגלה בחוץ. 

הרבנית החזיקה את‬ התינוק בידיה וקראה לו "קוקלקא" (=בובה).‬ היא הוציאה מגש של כסף ואמרה לי להניח‬ ‫בו את התינוק. בפעם הבאה כבר הבאתי עמי‬ ‫מושב לתינוק. בפעם זו היא אחזה בזרועותיה‬ ‫את התינוק ושיחקה אתו.‬

‫אתי היתה מצלמה. שאלתי אותה: מותר‬ לי לצלם? – והיא ענתה בטון הצנוע שכל־כך‬ אופייני לה: "אולי בפעם אחרת".‬

‫לבת שנולדה קראנו נחמה דינה. היא היתה‬ תינוקת חייכנית, והרבנית שכנראה לא רצתה‬ ‫לקרוא בשם אימה, קראה לה "לאכערקע"‬ ‫(=הצחקנית).‬ 

באחת השנים שהילדים הגיעו עם משלוח מנות בפורים, הרבנית שיחקה אתם את משחק התחפושות. היא שאלה "מי זה? מי זה?" וכאשר דיני שהיתה לבושה בשטריימל, פאות מסולסלות ומשפקיים החלה להתגלגל מצחוק, פסקה הרבנית: אה, זו ה'לאכערקע'.

קשרים

• פרשת יתרו / ואתחנן - כבד את אביך ואת עמך. אין כמו דוגמא חיה בחינוך ילדים. כאשר הרבנית הראתה בהנהגתה שהיא אינה הוגה את שמות הוריה, הדבר ייחקק אצל הילדים לאורך ימים. (גב' מלכי נועם, המשפחה החסידית גליון 1695).
  • וראה שו"ע יו"ד רמ, ב: "היה שֵם אביו כשם אחרים – משנה שמם, אם הוא שם שהוא פלאי שאין הכל רגילים לקרות בו".