כי תקנה עבד עברי - לקח אקטואלי

יום אחד סיפרו לבעל "חידושי הרי"ם", על אחד מחסידיו, עשיר מופלג, העומד לפנות דייר עני מדירה שבבעלות העשיר, מפני שזמן רב לא פרע את חובו.

קרא אליו בעל "חידושי הרי"ם" את אותו עשיר והתחיל מייסרו.

טען החסיד בפני רבו: מדוע חייב אני, יותר מאחרים, לוותר על כספי לאותו עני? אדרבא, אם אין ליהודי זה כסף לשלם לי, שיתקבצו נא אנשי העיר, יקבצו מעות עבורו, וגם אני אתן חלקי ואפילו ביד נדיבה, אך מדוע חייב אני לשאת בכל ההפסד?

השיב לו בעל "חידושי הרי"ם":

אמרו חז"ל (ראה להלן): חציו עבד וחציו בן חורין – כופין את רבו ועושה אותו בן חורין. ונשאל- מה חטא בעל הבית, שניכפה אותו? יילכו נא השכנים ויקבצו את הכסף הדרוש ויפדו בו את העבד?! אלא, התירוץ הוא: אם עבדך הוא, ועלה בחלקך להיות רבו – אתה חייב לסבול. אף כאן, אם הקב"ה סיבב את הדברים כך, שהעני הזה הוא דייר שלך דווקא, בדין הוא שאתה תסבול טרחתו.

קשרים

• פרשת משפטים: כי תקנה עבד עברי כו'. לכאורה דיני עבד אינם מצויים היום, אבל מסיפור זה רואים, שמכל דין אפשר ללמוד הוראות בעבודת ה'.
  • משנה מסכת גיטין פרק ד משנה ה': מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי בית הלל אמרו לו בית שמאי תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אי אפשר שכבר חציו בן חורין בת חורין אי אפשר שכבר חציו עבד יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר (ישעיה מ"ה) לא תהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:
  • וברמב"ם הל' עבדים ז, ז: מי שחציו עבד וחציו בן חורין הואיל ואינו מותר לא בשפחה ולא בבת חורין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר עליו בחצי דמיו, בד"א בעבד מפני שהאיש מצווה על פריה ורביה אבל השפחה תשאר כמות שהיא ועובדת את רבה יום אחד ואת עצמה יום אחד, ואם נהגו בה החוטאים מנהג הפקר כופין את רבה לשחרר וכותב עליה שטר בחצי דמיה.