פעם בא לביתו של רבי דוד בר שמואל בעל ה"טורי זהב" איש עני. הוא התחנן לתרומה של מטבע זהב אחת. הרב, שהיה מאוד עני, לא מצא אפילו פרוטה ומטבע זהב? בוודאי שלא. הרי מוכרחים לעזור לפונה!
מה עשה? לקח את הגביע של שבת, ונתן לאיש המסכן. אמר לו: קח את הגביע הזה אל פרנס העיר, ותבקש ממנו שימשכן את הגביע תמורת המחיר של מטבע זהב. אתה תשתמש במטבע, ואני בעתיד , אשחרר את המשכון.
האורח הנדהם, לא היה מסוגל לפצות פיו מרוב הפתעה. "מתי יחזור אליך הגביע?" התעניין האורח.
השיב לו רבי דוד: בערב שבת אקבל את משכורתי וכך אוכל לפדות את הגביע.
האורח, לקח את הגביע של הרב המפורסם, הביאו לקופת הגמ"ח של פרנס העיר, וביקש תמורת הערבון שבידיו לא אחד, אלא שני שקלי זהב!. וכמובן קיבל.
בסוף השבוע, שלח הרב שקל זהב בידי תלמידו, כדי להחזיר את הגביע היקר.
אמר הפרנס לתלמיד: תמורת הגביע של הרב נתנו לאיש שהיה כאן בתחילת השבוע הלוואה של שני שקלים! לא נוכל להחזיר לך את הגביע בתמורת שקל אחד!
התלמיד הזדעזע. האם העני ניצל את התמימות של הרב?
הוא הגיע לביתו של רבי דוד וסיפר לו מה שקרה. והצדיק? כל כך שמח. פניו קרנו ממש! , הוא הוציא מכיסו שקל זהב נוסף שיועד לצרכי הבית, ושלח את התלמיד לשלם לקופת הערבון.
מה אתה כל כך שמח? שאל התלמיד.
אמר הרב: זכות גדולה היא בשבילי. אותו אדם, היה כנראה זקוק בדחיפות לשני שקלי זהב. אלא שהוא כל כך התבייש לבקש. לכן ביקש ממני רק שקל אחד.
אבל השמחה שלי עוד הרבה יותר גדולה. עכשיו אני שמח על זה שלא היה לי כסף לתת לו. כי אם היה לי כסף, כמה הייתי נותן לו? רק מטבע אחת. ועכשיו דווקא בגלל שלא היה לי כסף, הוא קיבל ממני שתי מטבעות!! - - -
קשרים
- פרשת שקלים: מבקשים רק מחצית השקל. (קרדיט לקשר)