בגמרא מסופר על מזימה של אימא שלום ואחיה, רבן גמליאל, להוכיח שדיין גוי לוקח שוחד. השניים הציגו בפני הדיין סכסוך ירושה המתקיים לכאורה ביניהם. כאשר שיחדה אימא שלום את הדיין בנר של זהב, פסק לטובתה, וכאשר בא רבן גמליאל ושיחד את הדיין בחמור לובי, שינה את פסק הדין לטובתו.
אמרה אימא שלום לדיין "נהור נהוריך כשרגא" (כלומר רמזה לו "האר דבריך כנר"), והגיב רבן גמליאל: "אתא חמרא ובטש לשרגא" (רמז אף הוא לשוחד שלו "בא החמור ובעט בנר").
המקור
שבת דף קטז
אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא.
בעו לאחוכי ביה.
אעיילא ליה שרגא דדהבא ואזול לקמיה, אמרה ליה בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי. אמר להו פלוגו. א"ל כתיב לן במקום ברא ברתא לא תירות.
א"ל מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה ואיתיהיבת ספרא אחריתי, וכתיב ביה ברא וברתא כחדא ירתון.
למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא אמר להו שפילית לסיפיה דספרא, וכתב ביה אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי ולא לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי.
וכתיב ביה במקום ברא ברתא לא תירות. אמרה ליה נהור נהוריך כשרגא!
א"ל רבן גמליאל אתא חמרא ובטש לשרגא!
רש"י
פילוסופא - מין.
דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא - היה מוציא עליו שם שאינו מקבל שוחד מבעלי דינין הבאין לפניו, והיה מקבלו בסתר.
אמר לו - פילוסופא לרבן גמליאל: מיומא דגליתון כו'.
שפילית - כל סוף הדבר הוא תחתית שלו, ושייך למימר שפילית לסיפיה.
נהור נהורך כשרגא - הנהר אורך כשרגא, רמזה שנתנה לו מנורה בשוחד.
אמר לו רבן גמליאל אתא חמרא ובטשא - דחפתו לארץ, כלומר: אני נצחתי בשוחד, [והכל כדי שישמעו המתאספים שם נבלותו, ומי הוא].
תרגום משולב
אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר [אשתו של רבי אליעזר] אחתיה דרבן גמליאל הואי [הייתה אחותו של רבן גמליאל]. הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה [פילוסוף אחד היה בשכונה שלה] דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא [שהוציא לו שם שאינו מקבל שוחד]. בעו לאחוכי ביה [רצו לצחוק עליו]; אעיילא ליה שרגא דדהבא [הכניסה לו נר של זהב], ואזול לקמיה [ובאו לפניו], אמרה ליה: בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי [רצוני שיחלקו לי בנכסים של בית הנשיא (אביהם של אמא שלום ורבן גמליאל)]. אמר להו [אמר להם]: פלוגו [חלקו ביניכם]. אמר ליה [אמר לו]: כתיב לן [כתוב לנו] - במקום ברא ברתא לא תירות [במקום הבן הבת לא תירש]. אמר ליה: מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה [מיום שגליתם מארצכם ניטלה תורת משה], ואיתיהיבת עוון גליון [וניתן עוון גליון], וכתיב ביה [וכתוב בו]: ברא וברתא כחדא ירתון [בן ובת יורשים כאחד]. למחר הדר [למחרת חזר], עייל ליה איהו חמרא לובא [הכניס לו חמור לובי]. אמר להו [אמר לו]: שפילית לסיפיה דעוון גליון [ירדתי לסופו של עוון גליון] וכתב ביה [וכתב בו]: אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי [ולא] לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי [אני לא לגרוע מתורת משה באתי (ולא) להוסיף על תורת משה באתי]. וכתיב ביה [וכתוב בו]: במקום ברא ברתא לא תירות [במקום בן הבת לא תירש]. אמרה ליה [אמרה לו]: נהור נהוריך כשרגא [האר אורך כנר]! - אמר ליה רבן גמליאל: אתא חמרא ובטש לשרגא [בא החמור ובעט בנר].