"רשימות דברים" חלק ג' עמודים לד-לו / אוצר סיפורי חב"ד חי"ד עמ' 110.
בהיות הרב המגיד ממזריטש אצל מורנו הבעל שם טוב, למד בזוהר פרשת משפטים על "ואלה המשפטים" - דין רזא דגילגולתא דנשמתא.
וישאל הרב המגיד את הבעל שום טוב לשייכות הדינים דפרשת משפטים לענין הגלגולים.
ויאמר לו מורנו הבעל שם טוב:
על שפת הנהר של מז'בוז' יש מקום נרחב של דשא וסביביו יער עבות מקום טוב למנוחה, לך לשם למשך כל היום, ותסתכל על כל מה שיארע שם, ומשם תלמד פירוש הזוהר.
ויקם הרב המגיד השכם בבוקר, התפלל והלך אל כר הדשא שליד הנהר, ומצא מקום ביער הנשקף על פני כל המישור. לא ארך הזמן והנה רואה הוא שאדם עשיר סר אל המישור ואמר לעצמו כאן מקום טוב לנוח, ויפרוש סדין על הדשא ופשט את בגדיו העליונים, רחץ ידיו במי הנהר ואכל סעודה וישן כשעה. אחר כך אסף כל אשר לו ונסע לו העירה.
אחריו הגיע למקום אדם עני ואך פשט את בגדו העליון ראה לפניו כיס מלא מעות ושטרי כסף. לבש מיד את בגדו העליון, לקח את כיס הכסף והלך לו.
אחריו הגיע למקום איש מכובד, רב או בעל מלאכת קודש אחרת, וגם הוא פשט את בגדו העליון, רחף בנהר ושכב לנוח.
והנה פתאום בא האיש העשיר חזרה למקום ושאל את האיש המכובד אם מצא שם כיס מלא כסף ושטרות כסף, והאיש מצטדק שזה עתה בא לשם ולא ראה שום כיס ואין הוא יודע מה הוא שח.
האיש העשיר לא האמין לו, חיפש ומשמש בכל כליו ולא מצא דבר, ומרוב כעסו שפך עליו את כל חמתו ויכהו מכות נמרצות באמרו שברור לו שהוא מצא את האבידה וטמן אותה היטב שלא יוכלו למצוא אותה.
כך עמד הרב המגיד וראה את האירוע האמור.
בבואו חזרה אל מורנו הבעל שם טוב וסיפר לו כל אשר ראה במשך היום בשפת הנהר, והוסיף שלא מצא את הפירוש על הזוהר התמוה לו.
הסביר לו הבעל שם טוב:
שלשת האנשים היו כבר בעולם הזה, ועתה הם נמצאים בו בגלגול שני.
בגלגול הראשון שלהם היו העשיר והעני שותפים ופרץ סכסוך ביניהם, והלכו להתדיין אצל הרב שפסק על אחד מהם לתת סכום כסף הגון לשותפו. השותף קיבל על עצמו את פסק הדין וביצע אותו.
השותפים והרב הלכו לעולמם ובאו לפני בית דין של מעלה, ושם השמיעו טענותיהם, ובית הדין של מעלה מצא שהרב לא עיין היטב בדין וחייב את השותף לסלק לחברו מה שאינו שייך לו, שכן הוא באמת הזכאי ופטור והרב טעה בפסק דינו.
הרב טען לזכותו שבאותו יום היתה לו עגמת נפש והיה טרוד ולכן טעה בדין.
בית הדין של מעלה פסק שנשמות השלושה תרדנה שנית לעולם הזה, וזה שגזל יהיה עשיר והשני עני, העשיר יאבד את הסכום שגזל ויבוא השותף השני שגילו ממנו וימצא את הסכום השייך לו, ואילו הרב יוסר ביסורים קשים.
זה שאומר הזוהר - סיים הבעל שם טוב - סוד הגלגולים. ואלה המשפטים - רזא דגלגולתא - שפעם יוקשה בתורה דין שאינו מובן הטעם, הרי זה סוד הגלגולים אבל באמת יש טעם להציל עני מנוזלו וכמאמר המשנה כשיוצאים מלפניך יהיו בעיניך כזכאים.
קשרים
- הסיפור מופיע גם כן בערך סיפור: גלגול נשמות וארנק שנשכח - איך 'ואלה המשפטים' קשורה לגלגולי נשמות? (מעובד ע"פ הסיפור הנ"ל)
- פרשת משפטים - ואלה המשפטים כו', וברש"י לפניהם ולא לפני גוים.
- פרשתינו דנה רבות בעניני ממונות, וע"פ הסיפור יובן הגישה החסידית לממון. כסף שהוא שלך, הוא כסף שהופקד בידך ע"י הקב"ה כדי לברר הניצוצות שבו, לכל נפש יש את חלקו בעולם שהוא צריך לברר. וכאשר הדין נותן שהכסף צריך לעבור לידים אחרות, הרי זה סימן שהקב"ה רוצה להעבירו עכשיו לידים אחרות, והבירורים הנ"ל אינם שייכים אליך. הקב"ה אינו מעביר ממון באופן ניסי, אלא מסובב את הסיבות כדי שזה יקרה, ודין תורה הוא אחד האמצעים לכך. ולכן גם כאשר הדין אינו מובן בשכל, הרי מכיון שזוהי פסק דין התורה, הרי זה סימן שהקב"ה רוצה עכשיו שהממון יעבור לרשותו של השני. "אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא" (יומא לח, ב).
- אפשר להמשיך לדרשה הגיעה העת לגלות את 'סוד הגלגול'... (הדרשה קשורה לפרשת משפטים)
- בהמשך לסיפור זה אפשר גם לספר סיפור: מה עשו חביות מלאות דבש במרתף של היתומים? וגם אגדות הש"ס: משל השועל והאריה - אבות יאכלו בסר ושני בנים תקהינה
- פרשת כי תשא - ראה להלן "סיפור דומה ממקור קדום".
לשון הזהר
זוהר פרשת משפטים [דף צד, א]
פתח ר' שמעון ואמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם תרגום ואלין דיניא דתסדר קדמיהון, אלין אינון סדורין דגלגולא דינין דנשמתין דאתדנו כל חד וחד לקבל עונשיה:
כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חנם, חברייא עידן הכא לגלאה כמה רזין טמירין דגלגולא, כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד, כד נשמתא אתחייבת בגלגולא אם הוא מסטרא דההוא עבד מטטרון דאיהו (קה א, טו א, צו א) כליל שית סטרין כתיב ביה שש שנים יעבד גלגולין דילה לא מתחייבא אלא שית שנין עד דאשלימת שש דרגין מההוא אתר דאתנטילת אבל אם נשמתא היא מסטרא דשכינתא דאיהי שביעית ודאי מה כתיב ובשביעית יצא לחפשי חנם דצדיק ודאי לית ביה מלאכה כיון דלית ביה מלאכה לית ביה שעבוד, ונשמתא דאיהי מתמן אתמר בה ובשביעית יצא לחפשי חנם לית בה שעבודא.
- תמצית הענין ע"פ מתוק מדבש: ואלה המשפטים - אלו הם הסדרים של גלגולי נשמות שהם הדינים של הנשמות. אם נשמה מושרשת מו' קצוות שבעולם היצירה (ששם נמצא מט"ט הנקרא עבד עברי למלכות דאצילות), היא תוכל לרדת שוב ושוב לעולם הזה, עד ששה פעמים (שש שנים יעבוד). אבל אם הנשמה מושרשת במלכות דאצילות, שהיא הספירה השביעית ("ובשביעית"), אז לא תקבל עונש ע"י גלגול ("יצא לחופשי חינם").
- וא"כ לכאורה שאלת המגיד היא, מה הקשר בין הפירוש הפנימי לפירוש הפשוט שמדובר בעניני ממון שבין אדם לחבירו.
עוד נוסחאות...
מתוך מאמר הר"י מונדשיין באתר שטורעם. עיי"ש בהרחבה. אך לא הביא שם את הגירסא המובא לעיל מרשימת דברים.
הנוסח בבעל-שם-טוב על התורה
הסיפור מובא שם ב'מקור מים חיים' בתחילת פרשת משפטים, מתוך ספרו של הרב דוב בער עהרמאן
הרב הקדוש ממעזריטש ביקש מרבו הבעל שם טוב הקדוש זלה"ה כי יאמר לו הפירוש בזוה"ק על "ואלה המשפטים": "דא רזא דגלגולא" [הלשון בזוהר פ' משפטים צד, א: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, תרגום ואלין דיניא דתסדר קדמיהון, אלין אינון סדורין דגלגולא, דינין דנשמתין דאתדנו כל חד וחד לקבל עונשיה].
פעם אחת אמר לו הבעש"ט ליסע ביער אחד, ויראה שם אילן אחד ומעיין תחתיו, ויתעכב שמה עד [שעה] שש ויבוא לביתו.
ונסע שמה, וראה איש אחד בא עם סוס מזויין, עייף ויגע, ואכל ושתה ונסע לדרכו. ושכח שמה הארנק שלו עם המעות.
אחר-כך בא שמה עוד איש אחד, נח לפוש, ומצא שמה הארנק עם המעות ולקחו. והלך משם.
אחר-כך בא שמה עוד איש אחד עייף ויגע, עני ונכה רוח, אכל שמה פתו אשר היה לו ושתה מן המעיין, ונח לפוש ולישון.
ובא בחזרה האיש הראשון ושאול שאל מהאיש העני: "היכן הוא הארנק עם המעות אשר שכחתי פה"?!
והוא באמת לא ידע מאומה את אשר הוא דובר אליו. בקיצור, כי העני הלז קיבל שכרו משלם. האיש הלז היכהו מכות רצח ופצע.
אחר-כך, בהגיע [השעה] שש, נסע הרב המגיד ממעזריטש לביתו, וסיפר לרבו הבעש"ט הקדוש זלה"ה את אשר ראה.
אמר לו [הבעש"ט] כי האיש הראשון היה חייב לאיש השני [בגלגול הקודם] את הסך המסויים אשר היה בארנק ולא היה לו לשלם לו, ובא לדין לפני האיש השלישי (שהיה הרב והדיין), ופסק דינו ופטרו [מהתשלום] מבלי שום חקירה ודרישה.
על-כן, עתה, על-פי הגלגול, שילם הראשון לשני, והדיין (שהוא האיש השלישי) קיבל עונשו ושכרו משלם.
וזה שכתב הזוהר הק' על "ואלה המשפטים": "דא רזא דגלגולא".עד כאן הסיפור שבס' 'דברים ערבים' (שסביבתו החסידית של מחברו – שחי בין השנים תר"כ-תש"ד – היתה במונקאטש, בעלז וסיגעט).
סיפור דומה ממקור קדום
הנוסח הבא מופיע בספר
והאלקים אנה לידו. מעשה אירע למשה רבינו ע"ה בשעה שאמר להב"ה [=הקב"ה] "הודיעני נא את דרכיך", אמר לו הב"ה "עלה אלי ההרה". כשהיה עולה, ראה בן אדם שבא לשתות במעיין ונפל ממנו ארנקי דדינרי והלך לו. בא אדם אחר ומצא הארנקי והלך לו.
הראשון חזר לבקש הארנקי שלו ומצא אדם אחד על המעיין, אמר לו: "אתה לקחת הארנקי"! אמר לו: "לא לקחתי כלום"! עמד עליו והרגו.
ראה מרע"ה כך, תמה. אמר לפני הקב"ה: "רבונו של עולם, הודיעני נא את דרכיך, כי כך וכך ראיתי ותמהתי".
אמר לו הקב"ה: "כל מה שראית אמת. בעל הארנקי גנבה מאותו שמצאה, ובא בעל האבידה ומצא אבידתו. ואותו שנהרג הרג לאביו של ההורג, ואנכי איניתיו לידו".
לכך אמר משה "והאלקים אנה לידו".עכ"ל בס' 'מושב זקנים'.
יחס הליטאים לסיפור
הבא לקמן הוא גם מתוך המאמר הנ"ל של הרי"מ. והבאנו אותו כאן כדי להראות את השפעת החסידות גם במעוז הליטאים. וגם הדוגמא של ייאוש שלא מדעת, ממחישה את נקודת הסיפור היטב.
בס'
צורב אחד ישב ביום מן הימים ודן לפניו [=לפני החזו"א]:
אמרו (במס' בבא מציעא כא, א-ב) במוצא מעות מפוזרין בשוק שהן שלו, מפני שכבר התייאשו הבעלים, ואין זה "יאוש שלא מדעת", שהרי "אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה" [ובוודאי כבר משמש בכיסו וראה שהמעות אבדו ממנו, והתייאש מהן בדעתו] – ואני עוקב אחר חברים בישיבה ולא ראיתי שימשמשו בכיסם כל שעה?
השיבו החזו"א בקצרה: אין הדין משתנה בשל כך. חז"ל כבר קבעו מה שקבעו ו"הפקר בין-דין הפקר"! (מפי הרב דוב יפה).
ומעשה שבאה אצלו חבורת תלמידים מישיבת פוניבז', בשאלה דומה: מצאנו "שילינג" ברחוב, האם לא כדאי לחשוש שמא האובד לא משמש עדיין בכיסו, ואם-כן הרי זה בגדר "יאוש שלא מדעת" והמטבע אסורה עלינו?
אמר להם: אין שום יסוד לחשוש כך. אפילו אם יארע ביחיד שעדיין לא משמש, הממון [שייך] למוצא, מצד הדין... ואין טעם לנהוג במקרה זה לפנים משורת הדין, כי אלה הם כבשי-דרחמנא, שמטבע זו האבודה מפלוני תגיע לידי פלוני...
לשמע הדברים פתח אחד מן החבורה והעיר:
על הכתוב "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" נאמר בספר הזוהר הקדוש "אלין סדורין דגלגולין", ומפרש הבעש"ט, שלפעמים מתחייב אדם בדין לשלם לחברו ממון שאינו חייב בו הפעם – ואין זאת אלא תשלום חוב מגלגול קודם...
נענע לו החזו"א בראשו, כמי שמסכים לדבריו, כשהוא טורח ומבאר לשאר הנוכחים את הענין לאשורו:
- הכוונה כמו במקרה דנן, שהמקרא אומר "אשר תשים לפניהם", דהיינו לסמוך על הדיינים ד"מצא מעות מפוזרין הרי אלו שלו", בעוד אנו חוששים שמא לא משמש בכיסו – ואיך הדין אמת? אלא ודאי הענין קשור בסוד הגלגול, שמבקשים מן השמים להעביר ממון שלך לחברך כפרעון עבור מה שחבת לו בגלגול קודם, אך אם באמת תמשמש בכיסך הלא שוב אין הממון שלך ואין אתה פורע לו, כי מהפקר זכה, לפיכך מסבבין בהשגחה פרטית שאתה לא תמשמש ולא תתייאש ובינתיים ימצא חברך המטבע ויזכה בה ביושר כפי שהורו חכמים, שבאופן זה יחזרו מעותיך לבעליהן מגלגול קודם... (מפי עד מהימן שנוכח בשעת מעשה).