משיחת כ"ז שבט ה'תשי"ג
כ“ק מו“ח אדמו“ר זצוקללה“ה נבג“מ זי“ע התעכב פעם (בשיחה בשנת תש“א) בקשר לגודל מעלת המצוה של גמילות חסדים, כפי שהשיג זאת חסיד של הצמח צדק, חנווני מפאלאצק בשם ר‘ ישראל.
בהיותו בליובאוויטש אצל הרבי הצ“צ בשבת פ‘ וירא שמע ר‘ ישראל מאמר חסידות מהרבי, שאברהם אבינו היה נדיב בגופו, בממונו ובנפשו, והרבי הצ“צ הסביר כיצד אברהם אבינו בהיותו כאן למטה, החליף באמצעות הגמ“ח שלו, בגשמיות, את ספירת חסד דאצילות, שממילא מובן שמעלת אברהם אבינו הי‘ למעלה ממדת חסד דאצילות וכו‘.
את כל המאמר לא קלט ר‘ ישראל, אלא שמספר מילים אלו ”תפסו“ אותו ובחזרו הביתה חזר עליהם בהתוועדות חסידית והלך לדרכו למסחרו. ולמרות שלא הי‘ זקוק כלל לכסף, נכנס לנחמן החנווני לצורך גמ“ח, ברצונו לזכותו במצווה של גמ“ח. גם חנוונים אחרים ששמעו אודות מעלת הגמ“ח, לוו זה אצל זה גמ“ח בכל יום, כשר‘ ישראל בא פעם נוספת לליובאוויטש, קרא לו הצ“צ ושאל אודות הנהגתו. לאחר מכן שאל אדמו“ר מהור“ש את הצ“צ מה ראה על ר‘ ישראל, והרבי הצ“צ ענה, עמוד אור של חסד דאצילות.והגע עצמך, מה אם מצוות גמ“ח גדולה כל כך גם כאשר אין זקוקים לכסף, על אחת כמה וכמה כאשר מישהו אכן זקוק לכסף. גודל השכר דגמ“ח הוא אין לשער, ומבואר בכמה מקומות בדברי חז“ל. חלק אחד משכר זה ברצוני להדגיש. כידוע גומל החסד הראשי בעולם הוא הקב“ה בעצמו, הנותן לכל אחד מאיתנו גם את כוחות הנפש האלוקית בדרך הלוואה, בכדי שנוכל למלא את שליחותינו בעוה“ז הגשמי ואפילו בעוה“ז החומרי. הרווח של גמ“ח אלוקי זה הוא, כמבואר בחסידות, עניין ירידת הנשמה ועלייתה, ירידה צורך עלי‘, ועלי‘ שלא בערך. בו בזמן הנה גם הקב“ה, שהוא המלווה, גם הוא, כביכול, מרוויח. כמבואר במדרש ”בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח וגבורה למעלה“ (וכפי שהדברים מתבארים בארוכה במאמרו של כ“ק מו“ח אדמו“ר, ד“ה טעמה כי טוב סחרה, יו“ד שבט תש“ט)
הסיפור המלא
ספר השיחות ה'תש"א בלשון הקודש עמ' ל"ה
בפאלאצק היה חסיד חנווני בשם ר‘ ישראל. הוא היה יהודי פשוט שהיה נוסע אל ה“צמח צדק“. פעם אחת היה בליובאווטש אצל ה‘‘צמח צדק‘‘ בפרשת ”וירא‘‘ ושמע מאמר חסידות מהרבי שאברהם אבינו היה נדיב בגופו בממונו ובנפשו, והרבי הצמח צדק הביא את מאמר הפרדס בשם ספר הבהיר: אמרה מדת החסד לפני הקב‘‘ה כו‘. והרבי הוסיף, שאברהם אבינו בהיותו כאן למטה החליף בגמילות חסד שלו בגשמיות את ספירת החסד של אצילות. במילא מובן שאברהם אבינו היה למעלה ממדת החסד של אצילות, שהרי אם מדת החסד של אצילות היתה למטה, לא היתה יכולה להתלבש בגשמיות, ואילו אברהם אבינו המשיך את החסד בגשמיות וזאת מפאת מעלת הנשמה בסוד הבירורים.
ר‘ ישראל שמע את הדברים ושינן אותם. את כל המאמר לא תפס, רק מלים בודדות הוא שינן לעצמו. בבואו הביתה – פעם היה הסדר כשחסיד שב לביתו מליובאוויטש ערכו לו קבלת פנים והתאספו לשאול אותו על מה ששמע וראה – ושאלו את ישראל החנווני, אולי אתה יכול לחזור על המאמר, והוא ענה בשלילה, רק כמה מלים ששיננתי לעצמי, והוא חזר בפניהם על הפיסקה האמורה. לאחר מכן יצא למסחרו כדרכו. בשוק היה גם נחמן החנווני ויוסף החנווני, והחליט ישראל החנווני להיכנס אל נחמן החנווני לבקש ממנו גמ‘‘ח. הוא לא נצרך אז לכסף, אך בשמעו מהרבי המעלה שבגמ‘‘ח, רצה לזכות את חברו במצות גמ‘‘ח.
כך עשו גם נחמן ויוסף החנוונים וכך נהגו כל יום להלוות אחד לשני גמילות חסד.
כשבא ישראל החנווני שוב לליובאוויטש, יצא ה‘‘צמח צדק‘‘ לבית המדרש ושאל אחד הגבאים על ישראל החנווני, מי הוא? ולא ידעו, כי הוא היה מהחסידים הבלתי מפורסמים. ושאל ה‘‘צמח צדק‘‘ את חיים בער שענה לו שזה ישראל החנווני מפלוצק, והורה ה‘‘צמח צדק‘‘ להכניסו אליו. כשר‘ ישראל נכנס אל ה‘‘צמח צדק‘‘, שאל אותו הרבי מהי העבודה שלו, וענה שהוא קם בשעה חמש בבוקר, אומר תהילים, שותה תה, מכין עצים והולך לבית המדרש להתפלל. אחרי התפלה הוא לומד פרק משניות, הולך לביתו, אוכל ויוצא לשוק. לעת מנחה הולך שוב לבית המדרש להתפלל מנחה, לומד ’‘עין יעקב‘‘, מתפלל מעריב ושב לביתו.
ממשיך ה‘‘צמח צדק‘‘ ושואל אותו: נו, וצדקה? אמר לו ר‘ ישראל שהוא אדם עני ואין ביכלתו לתת. ה‘‘צמח צדק‘‘ המשיך לשאול אותו עד שהביא אותו לספר על התנהגותו בגמילות חסדים.
לאחר מכן שאל אדמו‘‘ר מוהר‘‘ש את ה‘‘צמח צדק‘‘ – להיותו מקורב יותר לאביו וגם דר יחד אתו במעונו- מה ראית עליו?
ענה לו ה‘‘צמח צדק‘‘: ראיתי על ישראל החנווני עמוד אור של חסד דאצילות.
עיבוד נוסף
בעיר פולוצק התגורר חנווני פשוט, מחסידי הרבי ה"צמח צדק", ושמו ר' ישראל.
פעם נסע החסיד לליובאוויטש, לשהות במחיצת רבו. היה זה בשבת פרשת וירא. באותה שבת אמר הרבי מאמר חסידות עמוק שעסק במידת החסד של אברה+ם אבינו. בדבריו הביא הרבי את מאמר ספר ה"פרדס" בשם ספר "הבהיר": "אמרה מדת החסד לפני הקדוש ברוך הוא: מימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי...".
על יסוד אותו מאמר, האריך הרבי ודיבר בגודל מעלת עבודתו של אברהם אבינו בעולם, ובין הדברים אמר: "כשהיה אברהם אבינו כאן למטה בעולם, החליף, באמצעות גמילות החסדים שלו בעולמנו הגשמי, את ספירת החסד של עולם האצילות! מכאן ניתן שהחסד של אברהם אבינו היה נעלה אף ממידת החסד שבעולם האצילות, שהרי ספירת האצילות לא יכולה להתבטא ולפעול בגשמיות העולם ממש, ואילו אברהם אבינו השפיע והוריד את החסד ממש בגשמיות. כל זאת מפאת גודל מעלת הנשמה בסוד הבירורים".
ר' ישראל שמע את הדברים העמוקים והם הותירו עליו רושם רב. את כל עומק דברי המאמר לא תפס, אך כמה מלים בודדות הצליח להבין, ואותן שינן לעצמו.
כששב ר' ישראל החנווני לביתו, ערכו לו קבלת פנים כנהוג באותם ימים. הכול התאספו על מנת לשמוע ממנו את דברי החסידות ששמע מהרבי ואת רשמיו וחוויותיו הרוחניות מביקורו בחצר הקודש. כששאלוהו האם יוכל לחזור על מאמרי החסידות ששמע, השיב ר' ישראל בשלילה. "לא הבנתי את כל דברי המאמר העמוק. אוכל לחזור רק על כמה מלים בודדות ששיננתי לעצמי".
בדבקות גדולה חזר בפני הנוכחים על דברי הרבי על גודל מעלת חסדו של אברהם אבינו.
עד מהרה שב ר' ישראל לחיי השגרה, ויצא לעסקי מסחרו כחנווני. בשוק פגש ר' ישראל את חבריו החנוונים, נחמן ויוסף. ר' ישראל התם החליט לבקש מהם הלוואה, "גמילות חסד". אמנם אין הוא זקוק לכסף, אך בשמעו מהרבי את גודל המעלה של גמילות חסדים, רצה לזכות את חבריו במצוה הגדולה... וכך, אט אט הפך הדבר למנהג קבוע אצל החנוונים. ר' ישראל, נחמן ויוסף, נהגו להלוות זה לזה "גמילות חסד" מדי יום, אך ורק כדי לקיים את המצוה הנעלית, מצות גמילות חסדים...
בפעם הבאה שבא ר' ישראל החנווני לליובאוויטש, יצא הרבי ה"צמח צדק" מחדרו, הביט בקהל שישב בבית המדרש, ושאל את אחד הגבאים, בהצביעו לעבר ישראל החנווני: "מי הוא זה?".
הגבאי לא ידע את זהותו של החסיד, שכן ר' ישראל היה חסיד פשוט וצנוע, לא מהבולטים בשום תחום. הרבי ביקש מחיים בער הגבאי לברר מיהו אותו חסיד, והוא חזר לרבי וסיפר לו שזהו ר' ישראל, החנווני מפולוצק. ביקש הרבי שיכניסוהו אליו.
נכנס ר' ישראל לחדרו של הרבי, והרבי החל להתעניין על עבודתו ופרנסתו. החנווני תיאר את סדר יומו. "קם אני בשעה חמש בבוקר, אומר פרקי תהלים, שותה תה, מכין עצים, הולך לבית הכנסת להתפלל. אחרי התפילה לומד אני פרק משניות, חוזר לביתי לסעוד סעודת שחרית, ויוצא לשוק לעבוד לפרנסתי. לעת מנחה אני חוזר לבית הכנסת לשיעור ב"עין יעקב", מתפלל ערבית ושב לביתי".
שקע הרבי במחשבות, ולבסוף שאל: "נו, ומה עם קיום מצות הצדקה וגמילות חסדים?". "עני מרוד אני, וכמעט שאין ביכולתי לתת צדקה או הלוואה", ענה החנווני בעצב.
לאחר שהפציר בו הרבי שוב ושוב שיגלה לו האם מקיים הוא מצוה כלשהי הקשורה לצדקה וגמילות חסדים, ניאות החסיד לספר לרבי בבושה וכלימה על מנהג החנוונים בפולוצק, להלוות זה לזה סכומי כסף, רק כדי לקיים את המצוה החשובה.
"עכשיו מבין אני!", קרא הרבי ושלחו לדרכו.
בנו של ה"צמח צדק", הרבי המהר"ש, היה נוכח בשעת מעשה בחדר אביו. כשיצא ר' ישראל העיז לשאול את אביו: "אבא, מה ראית ביהודי זה שחקרת אותו והתעניינת בו כל כך?".
"ראיתי עמוד של אור המאיר עליו, אור של חסד מעולם האצילות...".
ע"פ אגרות קודש, חלק ז, עמ' קסד
קשרים
- פורים / משלוח מנות - אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי. (מגילה דף ז עמוד ב)