רבי ישמעאל היה תנא מפורסם ומוערך. בכל יום שישי היה אחד החקלאים לוקח סלסלת פירות טריים מהשדה ומביא לרב כתשורה לשבת. פעם הופיע החקלאי עם הסלסלה ביום חמישי והסביר שמחר, ביום שישי, יש לו דין תורה עם חקלאי אחר, ולכן הוא מקדים ומביא לרב את המתנה כבר היום, כדי שזה לא ייראה מחר כנסיון לשוחד.
הרב אמר כי זו בעיה, ולכן מוטב שהוא לא יטול חלק בדין תורה הזה. הוא מינה דיין אחר במקומו ולא נטל חלק בדיון. בכל זאת, היות שהוא הכיר היטב את בעל הדין, הוא החליט לשבת בין הקהל ולעקוב אחרי התנהלות הדיון. בעלי הדין עמדו זה מול זה וטענו את טענותיהם, וכאן הרב שם לב לדבר מעניין. לאורך כל הדיון, הוא רטן לתוך עצמו: למה האיש לא טוען כך? למה הוא לא מפתיע וטוען טענה כזו וכו'?
באמצע הדיון, רבי ישמעאל לא היה יכול לשאת יותר את המחשבות שלו וקם וצעק: תראו כמה חכמה התורה. אם במקרה הזה שלא קיבלתי שוחד ממשי, אינני יכול לבלום את ההטיה שלי לטובת אותו אדם, מה היה במקרה שבו כן הייתי נוטל שוחד?!